בעולם שלנו, האדם לעולם לא יודע לאן ובאיזו דרך הוא הולך. תופעה זו גלויה וברורה יותר בעולם הרוחני. כיוון שבעולם הרוחני הוא כל הזמן מתקדם, עולה ועובר לדרגה חדשה של ההבנה, אבל בכל רגע נתון אינו חש בשום דבר מהדרגה הרוחנית הזו - לא ידע, ולא כוחות, ולכן כל ההתקדמות מתבצעת לפי ה"אמונה מעל הדעת"...
הכוח להתעלות מעל הידע, "אמונה למעלה מן הדעת", זה כוח המסך, ובדיוק באותה מידה יש לאדם יכולת להחליט בחופשיות איך לנהוג. הרי האדם חופשי לנהוג לא כפי שירצה, אלא רק כקליפות או כקדושה...
ניתן לחפש את הסיבה רק במקור של סבל. הואיל והאדם נוצר מתוך שאיפה לקבל הנאה, עבורו, קבלת ההנאה זו תחושה טבעית, כפי שנדמה לו. האדם לעולם לא ישאל למה הוא הרוויח, כיוון שהוא בטוח שהגיע לו. אבל אם הוא לא קיבל תמורה, אלא קיבל במקומה מכה, הוא מתחיל פתאום לתהות מאין באה המכה. אם הוא קיבל תמורה, הוא עסוק רק בבדיקה של "מה הרוויח", ולא של המקור, הסיבה, היות והוא עסוק במה שקיבל...
כל מה שנולד וקיים - נברא בכוחו ומרצונו של הבורא. אם מדברים על נשמה, הכוונה היא לקשר ייחודי, אישי, עם הבורא, שאמור להתחזק ולהגיע למציאות של דו-שיח. זה לא קשר טבעי, מודע ומוחשי כפי שהוא קיים בכל יתר הבריאה...