גורל
כאשר אומרים לאדם שגורלו כתוב מראש, יש סכנה שהוא יחוש פטור מלקיחת אחריות על חייו ויהפוך פסיבי לחלוטין, ישב בבית וימתין שמשהו יקרה. כיצד מיישבים את העניין עם המשפט "אם אין אני לי מי לי"?
אם אדם ישב בבית וימתין, דבר לא יקרה לו, משום שזוהי תפיסה לא נכונה. "גורל" פירושו שעל אדם לעבור בדרך המתחילה ברגע היוולדו בגלגול הראשון לפני אלפי שנים ועד לרגע האחרוןבגלגולו האחרון, שבו יגיע לגמר תיקון נשמתו. וכל הצעדים והמצבים שבדרך הינם כתובים וחרוטים בנשמתו.
נשמת האדם יורדת ממקומה המיוחד שבתוך הנשמה הכללית של "אדם הראשון" וכולנו רק חלקי אותה נשמה, כלומר כל נשמה ונשמה פרטית של אדם הינה חלק מאותה נשמה כללית. אנו מצויים ב"עולם הזה", שהוא מאה עשרים וחמש דרגות נמוך מאותה נשמה כללית. כאשר על כל אחד מאיתנו לעלות ממקומו ולטפס בסולם המדרגות, דרך חמשת העולמות (עשייה, יצירה, בריאה, אצילות, אדם קדמון) ולהגיע לאותו מקום שבו נמצאת הנשמה הכללית הנקראת "אדם הראשון", ולהיכלל בה במקום שלו. זו המטרה.
האדם יכול לבחור "לרוץ לשם" בעצמו. אבל אם מרצון או שלא מרצון, כלומר מתוך יגיעה או מתוך חיוב, עליו להגיע דרך אותו השביל ששבו ירד ממעלה למטה, וכך לעלות מלמטה, מדרגת העולם הזה, אל אותו מקום גבוה למעלה, דרך מאה עשרים וחמש המדרגות.
אין ברירה אחרת, השאלה היא רק עד כמה עמוק נשתתף בזה. השתתפותו העצמית של האדם בתהליך מביאה לו תמונה שונה לחלוטין של כל מהלכי חייו, של כל הקיום. משום שכאשר אדם משתף פעולה מרצונו, כל הפעולות והשלבים שהוא עובר מורגשים בו כדבר טובורצוי, הוא מחכה להם. נכון שהוא עדיין עובר את אותם השלבים, אך השלבים כברמורגשים בו כטובים. זה כל ההבדל.
בעולם הזה, מתבטא ההבדל גם בעיסוקו של האדם. אם מדובר באדם בעל רצון לדברים גדולים, הוא יכול להיות רוצח גדול או איש רוחני וצדיק גדול, יכול להיות שוחט בקר ויכול לשחוט אנשים. התכונות שאיתן נולד האדם נקראות "גורל", אך הן ללא צביון, כלומר לא ידוע כיצד תבואנה לידי ביטוי.
אלא האדם קובע לאיזו חברה ייכנס, ממי ומה ילמד, ובזה בעצם תלוי צביונן של תכונותיו והאופן שבו יטפס בסולם המדרגות. בחירת האדם היחידה היא בסביבה, בקבוצה, בחברה, במקום שיפעל עליו לטובה ויצייר לו תמונות נכונות שאליהן יגיע, ויסיים את תיקונו במהרה ובנועם.
למעשה, הפוטנציאל להתפתח לטוב או לרע קיים בכול. האם הדרך שבה זה יתממש היא שתלויה באדם?
כן. לכל אדם יש את רשימותיו, אבל כיצד יביאן לידי ביטוי, כיצד יממש אותן, זה כבר תלוי בו. אדם שמשתוקק אל מטרת הבריאה בעודו בחיים, כלומר להגיע אל אותו מצב רוחני שבו היה לפני שירדה נשמתו לעולם הזה, משקיע בזה כל מאמץ אפשרי. ואז הוא מושך את עצמו מרצונו, כביכול, אל אותן מדרגות, אותם שלבי התפתחות. ולכן כל השלבים הללו נעשים רצויים בעיניו. כלומר האדם עובר שלבים שאמנם כתובים מראש, אך הוא חש אותם כטובים ועושה דרכו בקצרה.
ייתכן גם שהאדם אינו יודע את תכלית בריאתו ואת המטרה שאליה עליו להגיע, לא יודע מה לעשות בחייו, לא נכנס לחברה מיוחדת שיכולה לעזור לו, לא קורא ספרים נכונים. אלא הולך בטל ומקבל מכות בלתי פוסקות, עד אשר יתאספו מכות אלה לשיעור מספיק, שיחייב אותו לחשוב מה לעשות עם חייו. ואז יתחיל לחפש חברה בעלת מטרה נכונה. אך דרך זו אורכת אלפי שנים, ומי יודע כמה מאות שנים וכמה גלגולים יהיה עליו לעבור עד שזה יקרה לו.
לכן, אל מי שכבר הגיעה הידיעה על כך שיש מטרה לבריאה, ושאליה יש להגיע, עליו לצאת עכשיו ולהתעניין בה, אחרת יסבול ייסורים, משום שכאמור, כל הייסורים מטרתם לדחוף אותו אל המטרה.
בסופו של דבר, עתידנו הטוב תלוי בחינוך ובפריצת חוכמת הקבלה בקרב העם. אין מלבד זאת שום אמצעי שיכול לעשות לנו טוב באמת.
האם פני החברה כפי שהם כרגע משקפים את מצבה הרוחני של האנושות?
כן, ולכן אדם חייב תמיד לחפש חברה טובה ומתקדמת יותר, כזו שתראה לו את הצורה שילבש מחר. החברה של היום היא ה"אני" של מחר. אם אדם מסתכל על החברה כיום, הוא רואה פשע, סמים וזנות, אך לא אלה עיקר הבעיות, אלא אמצעי התקשורת, הטלוויזיה, העיתונות והמוסר שבחברה.
ובאמת נראה, שהמחר שלנו עתיד להיות גרוע בהרבה מההווה. יש הידרדרות ערכית חריפה, וכבר מורגש הבדל מהותי בין מה שהיה לפני ארבעים ואפילו עשרים שנה, לבין מה שמתרחש כיום. זה מתבטא בתופעת הסרבנות לשרת בצה"ל, שסמים וזנות הפכו נורמה חברתית, אנשי צבור נמצאים מעורבים בפרשיות כאלו ואחרות שהן נגד החוק.
בכל שנה פוחתים והולכים ערכי החברה, ובאופן זה לבטח נזמן על עצמנו ייסורים גדולים, שיעוררו אותנו לחיפוש המטרה האמיתית. בהחלט מצער לצפות בתוכניות הטלוויזיה שמציגים בפני הנוער תמונת מציאות מעוותת, שמחר תהיה עבורו דבר שבשגרה, נורמה.
כבר כיום עיקר גאוותו של הדור הצעיר מתבסס על ה"חופש" שלו, כביכול. הנוער מצפצף על כולם ולא אכפת לו מדבר. זאת משום שהאנושות לוקה במעין קלות ראש, שסיסמתה: "אם אני שם פס על כולם, סימן שאני מיוחד". אך כבר ראינו לאילו דברים נוראיים, מכות והשמדות במהלך ההיסטוריה, מביאה קלות ראש.
תכונותיו של הבורא הן ההיפך הגמור מתכונותיה הנוכחיות של האנושות. האם ככל שחולף הזמן כך מתרחקת האנושות מהמקור העליון?
כן. האדם, כביכול, הולך ומתרחק מאותן תכונות שעליו לרכוש ולקבל על עצמו. אך ההתרחקות תגיע לנקודה תחתונה כזו, שבה הוא ירגיש מצוי בנקודה הנגדית ביותר למטרת בריאתו, והייסורים יצטברו למכה שאי אפשר יהיה לעמוד בה עוד. אז האנושות תתחיל לחשוב איך לפעול, ותסכים להשיל מעליה את כל הנימוס הרע, ואת ההרגלים והנורמות למיניהם, ולקבל כל תרופה לצרותיה, העיקר להינצל מהמכות. יוצא, שהאנושות מתפתחת על ידי מכות, וחבל שאינה מקדימה תרופה למכה.
גם כיום מנסים אנשים רבים למצוא לעצמם חברה טובה יותר, אך יש היצע של אינספור "חברות". כיצד יכול אדם לדעת באיזו חברה באמת טוב לו לדבוק?
אם מדובר במטרת הבריאה, ישנה חברה אחת בלבד שביכולתה להוביל את האדם למטרה, חברה שמושתת על עצות מקובלים שכבר הגיעו לסוף הדרך, ומשם הם ממליציםכיצד לבנות סביבה שתשפיע על האדם כך, שיעבור את כל השלבים ויגיע לאותה תוצאה, ולאותה מטרה שהם השיגו, ברצון, בקלות ובנעימות. ולאחברה שהמציאה לה נורמות חברתיות משלה מתוך עצמה.
אילו צעדה האנושות כבר מזמן לעבר מציאות עליונה, האם אז לא היינו נתקלים בתופעות חברתיות שליליות?
ודאי שלא. אין ברירה אחרת מלבד לשמוע בקולם של אנשים שכבר הגיעו לסוף הדרך, שבה צועדת כל האנושות בעל כורחה, משום שהם היחידים המסוגלים להמליץ מה באמת עלינו לעשות. אם האנושות שומעת בקולם של אנשים מהשורה, שלא עברו דבר מעל לדרגת העולם הזה, ואין להם כל רקע או מושג מה צריך לעבור בחייו כל אדם באשר הוא, ומה צריכות לעבור האומה והאנושות בכללה, אז כטיפשים אנו הולכים, והתוצאות מעידות על כך.
ההתרחשות העולמית תוסיף להיות כזו, עד אשר נראה את התמונה הנכונה, ונקשיב לעצת מקובלים שיבנו עבורנו את התוכנית ההתקדמות למטרה, ונפעל לפי הצעדים, האמצעים, והכוחות שהם מנחים אותנו לפעול על פיהם מאל"ף ועד ת"ו.
עלינו לשמוע רק לעצתם של אלו שנמצאים במצב רוחני, ולא לעצות מי שמייצגים את האמרה: "פני הדור הוא כפני הכלב" שהרי הם מחוסרי כל הבנה ברוחניות.
האם חברה כזו אמורה להיות ממשלתית?
לחלוטין לא. אנשים פשוט צריכים לחשוב על מטרת חייהם ולהקים קבוצות או חברות קטנות בכוחות עצמם, כפי שמקימים חברות שמטרתן גמילה מאכילה מופרזת, מאלכוהול או מסמים.
מכאן, שאינך תומך בצעד של פרישה מהציבור, כפי שעשו מקובלים בעבר?
לא. בעבר מקובלים עשו כך, משום שהם היו היחידים שקיבלו רצון לרוחניות ושאפו להגיע למטרת הבריאה. מקובלים היו יחידים, והיה עליהם לדאוג לבנות לעצמם חברה נכונה ולהתבודד מפני החברה הרעה.
כיום המצב הוא הפוך, עלינו לדאוג לעולם כולו, כי אלו ימות המשיח, כפי שקובעים מקובלים. ולכן אסור להתרחק מהציבור, אלא להביא לו ידיעה, לימוד והבנה במידה נכונה, בהדרכה נכונה, ולהורות לו כיצד ובאילו שלבים להגיע למטרה שלשמה נבראנו ובאנו הנה.