אהבה

א' ב' של אהבה

אהבה רומנטית, אהבה לזולת, אהבה לילדים, אהבה לחיות, אהבה לחיים, אהבה למקצוע ואפילו אהבה לחפצים. כמעט בכל פעולה אנו משתוקקים לקבל אהבה. אז למה היא כל כך קשה להשגה? אהבה בשפע יש בעולם, עלינו רק להכין את המקום בלב, והיא כבר תמלא אותו בשלל צבעיה.

אהבה. משוררים קיננו אודותיה. אין ספור ספרים נכתבו, סרטים והצגות תיאטרון הופקו, והכול כדי לטעום, ולו לרגע מטעמה המתוק. אהבה... איזו מילה, כמה שהיא נעימה!

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2004 התחתנו בישראל 39,855 זוגות. יותר מרבע ממספר זוגות המתחתנים – 11,181 זוגות, התגרשו באותה שנה. רגע, מה לא בסדר אתנו? יכול להיות שאנו לא יודעים לאהוב?

פעם הכל היה יותר פשוט, אנשים יותר פשוטים, אהבה יותר פשוטה. לא היית צריך לבדוק את כל ה"שוק", עד שתמצא את מושא אהבתך שתואם בדיוק לחלום הפנימי שלך, אלא היו עושים "שידעך". אבא ואימא היו מחליטים בשבילך עם מי להתחתן, ובכך "פותרים" את הבעיה.

היום המילה שידוך מעוררת סלידה. מי מאתנו לא ינחר בבוז נוכח גישה ארכאית כזו. מה פתאום שמישהו יחליט בשבילי עם מי להינשא? אני עצמאי/ת, אני מתקדמ/ת, אני מצליח/ה (בעיקר להישאר לבד).

בשנות האלפיים פרוש לרגליו של כל פנוי\ה מגוון אינסופי של הצעות: ברחוב, באינטרנט, בעבודה, במסיבות פנויים פנויות. רובנו בהחלט חיים בתחושה, שאנו בונים עולם טוב יותר, נאור יותר. אז מה הסיבה שמוסד הנישואין מתנפץ לרסיסים לנגד עינינו?

 הגורם שמרחיק בין בני האדם

מקובלים מסבירים, שהגורם המרחיק את האנשים זה מזה הוא תכונת ה"אגואיזם" הטבועה בנו מלידה. האגו של האדם מונע ממנו לפתח אהבה אמיתית לאחר, להיות קרוב אליו ולהרגיש אותו. יתר על כן, האגו האנושי נהנה מניצול הזולת לתועלת עצמו, ומהרגשת העליונות עליו.

התנהגות כזו לא נמצאת בשום בריה אחרת בטבע. חיות לדוגמא, לעולם אינן נהנות מלגרום נזק למישהו או משהו. הן פועלות רק מתוך אינסטינקטים של הישרדות. אם כן, האם האדם הוא "החיה" האכזרית ביותר בטבע?

האם זו אהבה?

כמעט כולנו אוהבים דגים, אבל לא באופן רומנטי - אנו בעיקר נהנים לאכול אותם. אהבה אגואיסטית דומה לאותה אהבה לדגים. אהבה אגואיסטית זו הרגשת התענוג שמפיק האדם מניצול הזולת לשם סיפוק תאוותיו.

כשאני אומר שאני חש אהבה כלפי מישהו, במילים אחרות אני אומר: "אני אוהב את מה שאני מקבל ממנו או "אני אוהב את מה שאני מרגיש כשאני איתו". בפשטות: אני אוהב את עצמי ורק את עצמי. והוא? הוא שם כדי לספק  את מאווי.

אהבה כזו, מגדירים מקובלים בשם אהבה אגואיסטית. אני אוהב את הזולת כדי שיהיה לי טוב. אני אוהב אותו משום שהוא גורם לי טוב. גם אם אני נותן לו משהו, אני עושה את זה רק בכדי לקבל תענוג מכך שאני גרמתי לו אושר. זו לא אהבה. זה אגואיזם טהור, מכל בחינה ומכל זווית.

מה קורה ברגע שהוא מפסיק לעשות לי טוב? לא נעים להודות, אבל אותה אהבה סוערת שחשתי כלפיו, כעת פוחתת. באופן פתאומי הקסם שלו "לא עושה לי את זה" יותר. עצוב, אבל אלה החיים.

אהבה היא השלמות

הקבלה מסבירה, כי אהבה אמיתית מתקיימת כאשר אהבתו של אדם לזולת היא כה גדולה, עד שהוא מרגיש את הרצונות והתשוקות של הזולת ממש כאילו היו שלו.

כדי להגיע לרמת אהבה כזו, לא מספיק להגיד: "אוי אהבה שלי, כמה שאני אוהב אותך, אני מוכן לעשות הכל למענך". כדי להרגיש אהבה אמיתית מהי, על האדם לפתח בתוך עצמו את "הרגשת הזולת".

"הרגשת הזולת" שעליה מספרים לנו המקובלים, משמעה להרגיש את עולמו הפנימי של הזולת - מה הוא רוצה, מה הוא אוהב, מה חסר לו.

אם האדם מגיע להרגשה כזו, אז אהבה עבורו היא הרצון לספק לזולת את צרכיו ללא רווח עצמי. לעומת זאת, הוא מבחין באגו שלו, כרצון תובעני, שאינו חפץ לספק את צרכיו הזולת, אלא כל מבוקשו הוא לנצל את הזולת לתועלת עצמית.

אז מי יכול להרגיש אהבה? רק אדם שמתקן את האגו שלו, כלומר הופך את הרצון שלו מאגואיסטי לאלטרואיסטי, מסוגל לאהוב את האחרים. אז ורק אז, חייו נעשים חיים של אהבה הרמונית ושלמה, והוא נמצא באיזון ושלווה נצחית.

מהי הדרך אל אהבה אמיתית?

הדרך אל אהבה שאינה תלויה באגואיזם נסללת באמצעות הלימוד מתוך ספרי הקבלה האותנטיים. בזמן העיסוק בקבלה, האדם מעורר על עצמו את השפעת האור העליון, שמתקן את הרצון האגואיסטי שבו, והופך אותו לרצון לאהוב ולתת. אז האדם יודע בבטחה שהוא פוסע בנתיב שמוביל להרגשה הנכספת של אהבה נצחית.

• כמעט כולנו אוהבים דגים, אבל לא באופן רומנטי - אנו בעיקר נהנים לאכול אותם. אהבה אגואיסטית דומה לאותה אהבה לדגים. אהבה אגואיסטית זו הרגשת התענוג שמפיק האדם מניצול הזולת לשם סיפוק תאוותיו.

אהבה לזולת, אהבה ניצחית, אהבה אינסופית – חוק האהבה עומד בבסיסן של כל השיטות הרוחניות בעולם, של כל הדתות ושל רבות מגישות החינוך. אך מהי אהבה?

אהבה ותענוג

חכמת הקבלה קובעת כי בעולם שלנו אהבה היא אהבה אל התענוג. כלומר אני אוהב את מה שמביא לי תענוג. במובן זה אין הבדל בין אהבה לאישה, אהבה למכונית או אהבה לדגים – אני אוהב את כל אלו כי הם מספקים וממלאים אותי.

אך האם קיימת אהבה אחרת? אהבה שאינה תלויה בתענוג אותו אני מקבל? אהבה שאינה תלויה בדבר? מקובלים אומרים שכן, מקובלים קובעים כי אהבה, אהבה נצחית, היא המדרגה האחרונה והגבוהה ביותר בטיפוס הרוחני. מדוע? משום שהטבע שלנו מנוגד למושג האהבה. אהבה ברוחניות היא השפעה – השפעה לזולת, השפעה מחוצה לי. תכונת הכוח העליון היא תכונת ההשפעה, תכונת האהבה ואילו תכונת הנברא היא הקבלה לעצמו, האגו.

כאשר אנו מצויים תחת שליטת האגו – אנו נמצאים בשנאה לכל הסובב אותנו. הרצון שלנו מחייב אותנו לנצל את האחר כדי למלא את עצמנו. האהבה שאנו מרגישים בתוך האגו היא אהבה לתענוג שממלא אותנו, או למי שמספק לנו תענוג. זוהי אינה אהבה אמיתית, אהבה נצחית. זוהי אהבה התלויה בדבר – תלויה בתענוג שאנו מקבלים ולכן זו אהבה כלה ונפסדת.

נו, אז מה זאת אהבה???

אין ספק שזו שאלת השאלות. אהבה, זה כשכיף לי איתך.כשאני מפיק תענוג מחברתך. כשהכול זורם בינינו. כאשר אין התנגשות בין מטרות ורצונות, אלא הכול מוביל להתעלות ולהגשמה הדדית.

טוב, אם אהיה כנה, אז בעצם משמעותה של האהבה בעיניי היא, שהביטוי שלי דרכך גורם לי עונג. שאני אוהב את עצמי כפי שאני משתקף דרכך. שאתה דואג לי ולמה שאני רוצה... וחסר לך שלא. הרי האהבה היא הרבה יותר לעצמי מאשר לזולת. אז בוודאי שלא ארצה לאהוב מישהו שיגרום לי להרגיש רע עם עצמי, אלא ארצה להפיק תועלת מהאהבה הזאת! "אני אוהב אותך, רק אם ייצא לי מזה משהו". אהבה כזאת, היא גשמית. היא מתממשת, ברגע שאני מסתכל על האגו שלי ועל הרצון לקבל שלי, כאל בעל הבית.

חוכמת הקבלה טוענת, שיש אהבה רוחנית שלא תלויה באגו שלנו ובזווית ההסתכלות הספציפית והצרה שלנו על החיים. האהבה האמיתית קיימת ולא תלויה בשום דבר, פרט למטרה המשותפת שלנו. כאשר הרצונות שלי הופכים להיות גם הרצונות שלך. שאם חלום חיי הוא להקים משפחה, אתה לא תגיד שאתה מעדיף קריירה... אלא, שנראה את הדברים מנקודת מוצא זהה. הסכמה והבנה. כך הרבה יותר פשוט וקל. אמנם ניגודים נמשכים, אבל הם לרוב לא מחזיקים מעמד. כי כמה כבר אפשר להלחם או להתפשר? כל עוד יהיו שינויים תכופים ברצונות של שני הצדדים וכל אחד "ימשוך" לכיוון שונה – במקרה הזה, עתיד הקשר הזה לעולם לא יהיה ניתן לחיזוי.

כל דבר גשמי, יש לו שורש רוחני

לפי חוכמת הקבלה, "כל הדומים בצורתם (תכונותיהם הפנימיות) נקראים "אחד" (או "אוהבים") וכל השונים בצורתם, נקראים "שונים" ("שונאים"). זאת אומרת, שכאשר שני אובייקטים שווים בתכונותיהם, הם מתאחדים. זה לא אומר, שמשניים הם הופכים להיות אחד, אלא שהם כמו אחד. כל מה שמתרחש עם האחד, מעשיר את רעהו ומורגש ברעהו.

 
"התקרבות הדדית של רצונות, מחשבות ותכונות (שזה בעצם אותו הדבר, כי התכונות קובעות את המחשבות והרצונות), עושה אותם קרובים, אוהבים ומבינים איש את רעהו. לעומת זאת, התרחקות הדדית בין תכונות ורצונות, עושה את האנשים שונים אחד מהשני עד כדי ריחוק ושנאה". הקבלה מסבירה , שאהבה היא הרבה יותר ממשיכה פיסית. אהבה אמיתית היא רוחנית! היכולת לאהוב את הזולת כמו ואף יותר מכמה שאני אוהבת את עצמי. אהבה אמיתית, היא להגיע לדרגה, שבה שני אנשים יוצאים מעצמם ומתחברים יחד עם כוח שלישי נוסף: מה שנקרא במקורות "איש אישה ושכינה ביניהם".

כח האהבה

ההסבר הוא, שאף אחד מאיתנו לא יכול לייצר אהבה לבד. אנחנו משולים לשתי נקודות נפרדות, כשכל נקודה מרוכזת בעצמה. לכל אחד מאיתנו יכולים להיות רצונות קטנים ושונים, לפי מידת התפתחותנו.

בגשמיות, הרצונות מתחלפים כל הזמן. פעם אני רוצה X ואח"כ מחליט שאני רוצה Y. ברוחניות, המטרה לא משתנה. לכן, מה שבאמת יחבר בינינו ולא ישתנה היא מטרה אחת, בסיסית ומשותפת שתהיה הדבר המרכזי ביותר שאנו מתבססים עליו. על מטרה זו, הקשר בעצם נבנה ובלעדיה הוא חסר משמעות.

אז ורק אז השכינה תתגלה בינינו. אותה השכינה היא בעצם כוח עליון שמאיר אותנו ונותן לנו את ההרגשה שביחד, עם המטרה המשותפת - המציאות נראית ורודה לגמרי ושניתן להתגבר על כל הקשיים. כמו זוג מאוהב, שעל כל צרה שתבוא עליו, יהיו לו את הכוחות להתגבר באופן שאי אפשר לתאר. פתאום הקשיים יתגמדו. אין עוד אף כוח בעולם שיכול להשתוות לאהבה שכזאת.

בעל הסולם כותב, "אהבה שאינה תלויה בדבר, היא שהרגיש בתוכו מעלת חברו. שהיא מצוינת ועולה בהפלגה גדולה על כל המשוער והמדומה, שמתוך כך, דבקה נפשו בו באהבה רבה לאין קץ". היינו, המעלה שאני רואה אצל מישהו אחר, היא אך ורק החיפוש וההצמדות שלו אחר מטרה חיצונית עליונה, אשר דומה לשלי והוא רוצה אותה בכל מאודו. בזה הוא בעצם מודל להערצה ואהבה עבורי.

לא פשוט לאהוב

זה לא פשוט לאהוב! "ואהבת לרעך כמוך" הוא כלל גדול בתורה, כלומר אהבה היא החוק הכולל והמקיף את כל המציאות כולה. אהבה היא תכונת הבורא. אדם שרוכש אהבה, את תכונת האהבה, משתווה לבורא בתכונתו, וזוכה למעמד נצחי, שלם ואינסופי.

 
אהבה אמיתית רוכשים ע"י יישום של שיטת התיקון, היא חכמת הקבלה. אותם אלו שמבינים כי הם נמצאים תחת שליטת האגו, בשנאה לסביבה, בשנאה לעצמם, בשנאה לבורא ורוצים לצאת משעבוד זה ולזכות להרגיש אהבה נצחית, הם אלו המגיעים לחכמת הקבלה, לשיטה שמאפשרת לאדם לתקן את הטבע שלו ולזכות להרגיש ולחיות אהבה, אהבה נצחית.