|
|
| |
הכנס כתובת אימייל לקבלת עדכונים
|
|
|
|
| |
 |
בני ברוך, האקדמיה
לקבלה היא מוסד לימודי שהוקם ע"י הרב מיכאל לייטמן, מדען וד"ר
לפילוסופיה. האקדמיה מציעה גישה חדשנית וייחודית בהוראת הקבלה, המבוססת
על מקורות אותנטיים של כתבי מקובלים מחד, ועל טכניקה מדעית מודרנית
מאידך, גישה המעניקה כלים רגשיים לחקירת העצמי והמציאות. |
|
בכל שנה יש מספר רגעים שקושרים בינינו ומקנים לנו תחושה של איחוד: אנו
מתחבקים בשמחה כשישראל מנצחת במשחק כדורגל וחוגגים בצוותא איש איש
בדרכו את חגי ישראל. יש לנו עוד הרבה חוויות משותפות שטבועות בתרבות
שלנו, שבמהלכן חש כל אחד מאיתנו מחובר, במידה זו או אחרת, לעַם ישראל.
אבל חוויות אלה אינן מספיקות כדי לתת לנו תחושה אמיתית של עם אחד,
מחובר באהבה. למעשה, מבחוץ אנו דומים לאוסף של אגוזים שמאוחדים לגוף
אחד ע"י שק שעוטף ומאגד אותם, אולם מידת האיחוד הזאת אינה עושה אותנו
לגוף מלוכד, וכל זעזוע חיצוני שעובר על השק גורם לאגוזים להתקרב
ולהתרחק זה מזה. כשמופעל על השק לחץ חזק מבחוץ האגוזים מתאחדים, אך
כשאין לחץ כזה הם נשארים מפורדים.
אז מה מאחד אותנו כעַם?
לפני 200 שנה התאספו על יבשת אחת מיליוני מהגרים. הם הגיעו מאירופה,
מאסיה ומאפריקה. יהודים, אסיאתיים, אפריקאים ונוצרים, היגרו לארצות
הברית חסרי כל ובליבם תקווה לעתיד חדש וטוב. הם היו בני עמים שונים,
והבדילו ביניהם שפה, תרבות ודת. לא היה להם דבר מן המשותף ולכל אחד מהם
היה עניין אישי להצליח. הפערים התרבותיים ביניהם הובילו לעימותים רבים
ולשנאה. אולם הצרכים הקיומיים הובילו אותם לחשבון אגואיסטי פשוט. הם
בחרו להתעלות מעל המחלוקות וההבדלים ביניהם והקימו מערכת מפותחת של
קשרי מסחר. יכולתם להתגבר על ההבדלים ביניהם, היא שהפכה את מדינתם
למעצמה העשירה והחזקה ביותר בעולם. ארצות הברית.
בשונה מארה"ב, שבה התאחדו בני לאומים שונים להקמת מדינה סביב יסוד של
תועלת וכדאיות, הוקמו מדינות אירופה על בסיס היותם בני מוצא משותף.
אנגליה, צרפת, רוסיה, גרמניה ומדינות נוספות, נוסדו על ידי שבטים
ברבריים שהיו בני אותו גזע. במדינות האלה שימש המוצא המשותף כגורם טבעי
ומאחד.
אצלנו, חיבור מסוג כזה לא יכול להצליח. הבסיס לחיבור בינינו הוא שונה
ומקורו לפני 5000 שנה בבבל העתיקה. באותה עת היה אזור מסופוטמיה כור
היתוך להתהוותה של הציוויליזציה המודרנית. רוב האנושות התרכזה אז במקום
שבו שוכנת עיראק של ימינו, ושם גם התרחש אחד השינויים המהותיים
בהתפתחות העולמית.
בזמנים הקדמונים האנושות היתה מכונסת בחמולות משפחתיות גדולות. כמו בכל
משפחה שררו ביניהם קשרי אהבה טבעית. עם השנים התפרץ בבני האדם רצון
אגואיסטי, שהתחיל להרחיק אותם זה מזה. האגו שגדל הפריד ביניהם וכל אחד
החל להיות מרוכז יותר ויותר בעצמו, ולהתעלם מצרכי הזולת. בהמשך הזמן
החלו להתפתח גם תופעות של ניצול הזולת ושנאה. באותה תקופה הופיע אברהם,
שהיה אחד מאותם בבלים שבהם גדל האגו. הוא צפה איך הבבלים, שעד אז חיו
ביניהם באהבת אחים, מתרחקים זה מזה ומובלים ע"י האגו לשנאת חינם. הוא
ניסה ללמד אותם איך לא להיגרר אחרי השנאה, ואיך להתחבר זה עם זה למרות
האגו המתפרץ. הוא הסביר, שאם יחזיקו בכל מחיר באהבת האחים על פני האגו
שלהם, הם יזכו לחיבור עמוק יותר עם הכוח העליון.
אברהם ייסד שיטה אותה הציע לבבלים כאמצעי להתגברות על הרצון האגואיסטי
שפרץ בהם. חלק קטן מן הבבלים הקשיב לו, מימש את עקרונות השיטה שהציע,
ובנה ביניהם קשר המבוסס על אהבה. אותם בבלים שהמשיכו את דרכו של אברהם,
הפכו לקבוצת מקובלים. הקבוצה גדלה לממדים של אומה שלמה והפכה ברבות
הימים לעם ישראל. כאמור, עם ישראל נוסד על בסיס של אהבה, ובכך היה שונה
מן העמים האירופאים שהתאחדו כבני אותו מוצא. עם ישראל שונה גם מבני
התרבויות השונות שהתקבצו והרכיבו את האומה האמריקאית. הם בנו את מערכת
היחסים ביניהם על בסיס תועלת אישית, וכך הצליחו להתגבר על הפערים
שביניהם. עלינו הוטל לבנות אומה שמערכת היחסים בין הפרטים שלה מושתת על
אהבה בלבד.
אהבה = גאולה, פירוד = גלות
מאז ומתמיד מתקיים קשר ישיר בין מידת החיבור והאהבה ששורה בעם ישראל
לבין הצלחתו ושגשוגו. בזמנים שבהם היה העם מאוחד, ישראל עמדה במלוא
תפארתה הרוחנית והגשמית. שיא הפריחה היה בימי ממלכת ישראל המאוחדת, שבה
נבנה הבית הראשון.
אלא שעם השנים, חלק מהעם התחיל להיות אגואיסטי, ואיבד את החיבור עם
האחרים. פילוג זה היה הסיבה העיקרית שהביאה לבסוף לחורבן הבית הראשון
ולפיזורו של העם לכל עבר. למרות זאת, רוב העם עדיין נותר מלוכד, ולאחר
שהכיר בכך שהפילוג גרם לחורבן ולגלות, הוא הצליח לשוב לארץ ולבנות את
בית המקדש השני.
אולם התגברות האגו לא עצרה שם, אלא המשיכה והתבטאה בשנאה שהתפשטה בין
האנשים. השיא של הידרדרות זו הביא לכך שאפילו בין תלמידי קבוצת
המקובלים של רבי עקיבא, התהפך הכלל הידוע "ואהבת לרעך כמוך", לשנאת
חינם. כתוצאה מכך, 24,000 מהם מתו במגיפה והקבוצה התפרקה. שנאה זו
סימלה את החורבן הרוחני של העם, שהלך והתגשם עד לכדי חורבן גשמי וגלות
ממושכת.
הגלות שאליה יצא עם ישראל באותה התקופה נמשכה יותר מאלפיים שנה,
ולמעשה, למרות שחזרנו לארץ, היא נמשכת גם בימינו. קשה לומר זאת, אבל 60
שנה לאחר קום המדינה יצרנו כאן אוסף של גלויות.
חכמת הקבלה מספרת לנו, שכל מה שמתרחש במציאות הנגלית לעינינו, הוא
תוצאה של חיבור רוחני בינינו, מעבר להבדלים ומעל לאגו, בקשר עמוק,
אמיתי ונצחי. עוד היא מסבירה ש"גלות וגאולה" הם מושגים רוחניים שמסמלים
את מידת החיבור הפנימי בין חלקי העם.
"גלות" על פי הקבלה היא הפירוד בינינו שקורע אותנו זה מזה. כאשר אנו
מפורדים, הכוח העליון אינו שורה בינינו, ואנו לא מקיימים את המצב
הרוחני שנקרא 'ארץ ישראל'. כתוצאה מכך אנו חווים מתיחויות ואיום קיומי
על מדינת ישראל. מבוקר ועד ערב שוטפות אותנו ידיעות על חומרת המצב:
צרות מדרום, איום גרעיני ממזרח, וגם השקט הזמני בצפון דומה לרגע אחרון
של חסד לפני הסערה המתקרבת. במרכז, המצב אינו טוב יותר, חוסר מנהיגות
ושחיתות בהנהגת המדינה תורמים לתחושה לא נעימה של אובדן דרך וחוסר
יציבות. בקרב רבים מאיתנו מתעורר החשש שהארץ הולכת ונשמטת מבין
אצבעותינו, ושכל מי שירצה לדחוק אותנו ממנה יוכל לעשות זאת בקלות.
אותו עיקרון קבלי מנחה אותנו אל הפתרון החיובי. לפי עקרון זה, ה"גאולה"
היא המצב שבו כולנו מחוברים יחד, מעל לכל החשבונות האישיים בקשר עמוק,
שלם ונצחי. במצב מיוחד זה הכוח העליון מתגלה בינינו, ומלכד אותנו לעם
שלם ומאוחד.
לכן, כדי שבאמת יהיה לנו טוב עלינו להבין שהאחדות היא המפתח היחיד
להצלתנו. כשנמצא בתוכנו את הרצון להתאחד, נגלה לצידנו את הכוח העליון,
הבורא.
לחץ
כאן למאמר המקורי
|
