גיליון 15 - 9 דצמבר 2004 / זיו לוי

אדם הפוסע בנתיב הרוחני עובר שני שלבים עיקריים. השלב ראשון הוא רכישת כוחות וידע על מבנה העולם. שלב זה כולל פרטים רבים. האדם מכיר את החומר, הוא מבין כיצד פועלים הכוחות שמצויים מעבר לחומר, איך אותם כוחות משתלבים ביניהם ובאיזה אופן הוא קשור ליקום. הוא משיג שכל היקום, כל המציאות, היא בעצם מערכת אחת שלמה, סגורה, מערכת בה קיימים קשרים רבים, בלתי נראים בין הפרטים, ואילו הזזת כל פריט ממנה תשנה את המערכת כולה. הוא לומד ומכיר את הדרגות: דומם, צומח, חי ומדבר, ורואה ומרגיש כיצד אותם כוחות פועלים בכל היקום, במרחקים אינסופיים מהעולם, מכדור הארץ. לאדם ניתנת היכולת לצפות בכל הפרטים הללו מפני שלמחשבה ולכוח הגילוי שלנו אין מהירות והם אינם מוגבלים.

בשלב שני האדם מתחיל לגלות כוחות נסתרים, כוחות שאדם רגיל בדרך כלל אינו מרגיש בהם.
לאחר שהאדם הכיר את חוקי המציאות ולמד אותם, כלומר העתיק אותם על עצמו, חוקים אלו נעשים חלק ממנו. העצירה הזאת, החניה, נקראת "חנוכה". כאשר האדם נכנס למצב בו הוא מתחיל לשתף פעולה באופן אקטיבי עם אותם חוקים, הוא הופך למשתתף פעיל ומועיל במציאות - זהו השלב השני.


מנהג שמונת הימים

את מנהגי העולם הזה אנו מקיימים כדי לזכור שקיים עולם רוחני ושמטרת הקיום בעולם הזה היא לטפס ולהתעלות אליו - ללמוד אותו, להכיר אותו ועל ידי כך לשנות את המציאות.
מדוע נמשך החג שמונה ימים? ממש כמו המבנה הביולוגי-פיזיולוגי של גוף האדם - ראש, גוף, קצוות, ידיים, רגלים - כך קיים גם מבנה לנשמה. מבנה הנשמה כולל עשר ספירות: כתר-חכמה-בינה, חסד-גבורה-תפארת, נצח-הוד-יסוד ומלכות.

אור החנוכה, כוח החנוכה, נמצא בספירת בינה. כמו שנאמר בשיר "מעוז צור ישועתי", "בני בינה, ימי שמונה". מדוע "בני בינה, ימי שמונה"? מבינה יוצא כוח. כוח הנרכש על ידי הכרת המציאות העליונה. האדם נמצא במצב המכונה מלכות, שהיא התכונה שלו. מתוכה הוא לומד על כוחות העולם העליון ומטפס עם הבנתו, התכונות שלו, ממלכות לבינה. אלו הן שמונה הספירות (ממלכות - הספירה העשירית - ועד בינה - השלישית), כאשר כל יום מסמל מדרגה רוחנית.

זהו בעצם הסימן הרוחני של חנוכה. כשמגיעים לדרגת הבינה, רוכשים את תכונת הבינה, את כוח הבינה, ומגיעים למצב הנקרא "חנוכה". בעת שהאדם הגיע למדרגה זו ורכש את כוחות הטבע הרוחני, הוא מגיע לשלב השני, שלב הביצוע. כדי ליישם את הכוחות שרכש, הוא משתמש בכל האמצעים והרצונות העומדים לרשותו, או אז הוא מגיע ממצב רוחני המכונה "חנוכה" למצב רוחני חדש הנקרא "פורים".
 

כד השמן

כד השמן הוא מבנה של כלי רוחני. הוא בנוי באופן הבא: השמן עצמו מסמל את אור החוכמה, אור שאינו יכול "להידלק". כלומר האדם לא מסוגל להכיל אור חוכמה, הוא חייב לקלוט אותו בכלי מיוחד. אותו כלי המיועד להכיל את אור החוכמה, המסוגל לקלוט חוכמה עליונה, נקרא בקבלה "אור חוזר" או "אור חסדים". זוהי הפתיליה. הפתיליה משמשת כעין "מסך". את הרצון הרוחני אנו מקבלים באופן בלתי אמצעי מלמעלה. כדי לקבל את המילוי לרצון הזה דרוש חוש נוסף, שנקרא "מסך", וברגע שהחוש הזה מתהווה באדם, מתחיל האדם להרגיש באמצעותו תענוג. התענוג עצמו נקרא "אור עליון". דרך המסך, האור נכנס אל תוך הרצון שלנו ליהנות ממנו. עצם הרצון ליהנות מהאור העליון נקרא "נשמה".

בעולם שלנו, כדי לראות ולהבין, האדם אינו זקוק לדבר מלבד מספר תכונות נכונות, שכל ומעט הרגשה. לעומת זאת, על העולם הרוחני האדם אינו יכול ללמוד בצורה ישירה. הוא אינו לומד קבלה בצורה שכלית ומגיע להכרת חוקי העולם הרוחני. אין זה אפשרי משום שהשכל שלנו אינו מספיק בכדי לרכוש כלים רוחניים, וזאת מאחר והשכל התפתח אחרי הרצון לקבל - האגואיזם, החומר ממנו מורכב האדם.


ספרי הקבלה אינם נסתרים. מזה זמן רב הם נגישים וכל אדם יכול לרכוש אותם. אף אחד אינו שואל את האדם למוצאו, דתו, האם טוב הוא או רע, או לשם מה הוא צריך את הידע הזה. ועם זאת אנו רואים שלימוד הקבלה האמיתי אפשרי רק בהתאם להשתנות הפנימית של האדם. רק בתנאי שהאדם רכש את כוח הבינה הנקרא "אור חסדים", רק אז הוא יכול להדליק את "אור החוכמה" ולהבין את החוכמה העליונה.

כאמור, אותו כוח בינה נקרא גם "פתיליה". במידה ואדם רכש כוח זה, יכולה לבעור בו "אש החכמה". אולם אש היא כבר התוצאה, היא מסמלת את הכוונה שמאירה לאדם. כאשר היא נמצאת בתוכו הוא יודע, הוא מסוגל לראות ולחוש דברים הנסתרים מהאחרים.

המקובלים מספרים לנו על המציאות השלמה. את המציאות הזאת ניתן לראות ולהכיר רק בהתאם למידת ההשתנות הפנימית של האדם. אור החוכמה נמצא בשפע, הוא הטוב האלוקי שנמצא בכל מקום. וכמו שקורה בתהליך פיתוח צילום (נגאטיב), פתאום מתוך "האין" מבליחים האורות וצפים על פני השטח - תהליך זה קורה רק ובמידה שהאדם רכש "אור חסדים". לכן השלב הראשון בהתקדמות הוא רכישת אור החסדים על ידי הלימוד. לאחר שתם שלב זה, עושה האדם שימוש מבוקר וחכם בחוקים שלמד, הנקראים "חוקי ההשפעה" או "חוקי אור החסדים". או אז הוא מתחיל "להבעיר" את אור החוכמה, לחוש ולהרגיש את המציאות השלמה בשני העולמות.

לסיכום: כד השמן מסמל את הכלי, הפתיליה מסמלת את אור החסדים ואילו השמן מסמל את אור החוכמה ואת האור שמאיר כתוצאה משניהם. כל המכיר את אופן הדלקת הנרות המסורתי המקובל גם כיום, יודע כי במקום הנרות ישנן כוסיות זכוכית, בתוכן ממלאים שמן זית, בו צפה פתיליה שאותה מדליקים. הפתיליה היא המחברת בין השמן לאש.
 

יוונים ומכבים

מכבים הם הכוהנים. המלחמה בין ישראל לאומות העולם מקבילה למלחמה בין היוונים למכבים. למעשה, זוהי מלחמה פנימית המתנהלת בתוך האדם בין שני הכוחות הללו, כלומר מדובר במלחמת השקפה: מאיזו זווית האדם רואה את העולם וכיצד עליו להתייחס אליו.

היוונים מסמלים את שלטון השכל, הדעת והפילוסופיה, את תפיסת העולם מתוך חמשת החושים בלבד.

עם ישראל (עם=רצון) (ישראל=ישר-אל) מתייחס למציאות דרך עיני חוכמת הקבלה. ההבדל הוא מהותי והוא נובע משורשים רוחניים עמוקים.

הכלי הרוחני הנקרא "אדם" או "אדם הראשון" נשבר (בתהליך המכונה "חטא אדם הראשון") לשש מאות אלף חלקים (שישים ריבוא).

מלכות, המסמלת את אומות העולם, צריכה לעבור תיקון, על ידי הבינה, המסמלת את ישראל. מלכות היא הכלי האמיתי - הנברא. כל התכונות מכתר ועד היסוד, מסמלות את תכונות הבורא.

מסופר על דרך משל כי הבורא "פנה" אל כל אומות העולם ורצה לתת להן תורה (אור), כלומר רצה לתת אור חוכמה בצורה ישירה לאומות העולם, למלכות. אבל המלכות אינה מסוגלת לקלוט אותו ללא "אור חסדים", ללא תיקון תכונת הקבלה שבתוכה. כדי שהעולם יהיה מתוקן, יש צורך בתכונה שנקראת "ישראל". המילה "ישראל" מורכבת מצמד המילים ישר-אל, שפירושו רצון ישר לבורא. על ישראל לתקן את עצמם, ואחרי כן את אומות העולם.

איך עושים זאת? לשם כך ישראל יוצאים לגלות. הם "יורדים" למלכות - תכונות הבינה יורדות למלכות (כפי שיעקב ובניו יורדים מצרימה). הן מתערבבות בה, עד שאי אפשר עוד להבדיל בין ישראל לאומות העולם, תהליך הנקרא בקבלה "שבירת הכלים".

כך בפועל קרה גם בהיסטוריה. מבחינה רוחנית, עם ישראל איבד את מדרגתו, תהליך המכונה בקבלה "ירידה לגלות", חורבן. עד חורבן הבית האחרון, ישראל החזיקו בתכונות הבינה, אך לאחר הנפילה הרוחנית נוצרה התערבבות בין הנשמות, ואז מתחיל זמן התיקונים.

על התיקון כותב בעל הסולם, הרב יהודה אשלג, בסוף ההקדמה לספר הזוהר: "ספרי הקבלה והשיטה שמלמדים אותנו המקובלים קיימים רק לצורך זה, בכדי לתקן בתוכנו את אותה ערבוביה בין בינה ומלכות. יוצא כך, שבעצם אנו הם אלה צריכים לתקן את המלכות. תחילה מתקנים את תכונות הבינה בתוכנו, המכונות עם ישראל, ולאחר מכן מיתקנות אומות העולם שבתוכנו, המכונות מלכות".

כאשר מסתיים התיקון, מגיעים למצב הנקרא "גמר תיקון". לכן תפקידנו עתה, במצבנו, הוא לרכוש את תכונות החסדים, את אור החסדים, על ידי לימוד נכון של חוכמת הקבלה. כך נחזור להיות "בינה המתוקנת". זהו השלב הראשון. לאחר מכן עלינו לשמש "אור לגויים", לעזור להם להגיע לאותן תכונות בעצמם. חג אורים שמח.