|
|
| |
הכנס כתובת אימייל לקבלת עדכונים
|
|
|
|
| |
 |
בני ברוך, האקדמיה
לקבלה היא מוסד לימודי שהוקם ע"י הרב מיכאל לייטמן, מדען וד"ר
לפילוסופיה. האקדמיה מציעה גישה חדשנית וייחודית בהוראת הקבלה, המבוססת
על מקורות אותנטיים של כתבי מקובלים מחד, ועל טכניקה מדעית מודרנית
מאידך, גישה המעניקה כלים רגשיים לחקירת העצמי והמציאות. |
|

מודעותו ותבונתו של האדם מתפתחות בעקבות ניסיון חייו ועל בסיס
הידע שהוא מקבל מאלה שכבר עברו את התהליך. אף על פי שהאדם אינו מגדיר
את המצע שלו ולא בוחר היכן להיוולד, ביכולתו להשפיע על חייו ועל גורלו
באמצעות בחירת הסביבה שלו. האדם יכול לקבוע מה יהיה מצבו העתידי אם
ישפיע על סביבתו בהווה, והסביבה, מצידה, יכולה להשפיע רק על דבר אחד -
על הכמות והאיכות, כלומר על קצב ההליכה בדרך ועל איכות ההתפתחות
הפנימית של האדם: או שיעבור אותה בכאב, פחד וייסורים או שיעבור אותה
בשלווה ונינוחות.
בחירתו החופשית של האדם היא כאמור בחירה בסביבה; בחירת חברים, ספרים,
מורי דרך. אולם לאחר שהסביבה נבחרה, מצבו העתידי של האדם כבר מוגדר על
ידי מה שיש לאותה סביבה לתת לו.
מכאן ניתן להבין שהאדם אינו מקבל שכר או עונש בהתאם למעשיו הרעים או
למחשבותיו השליליות, שאין לו יד בבחירתם, אלא על כך שלא בחר בסביבה
טובה, שאותה, ללא ספק, יש באפשרותו לבחור. על האדם להתייחס אם כן אל
העונש מתוך הבנה שדנים אותו לא על הפשע עצמו, אלא על הבחירה בסביבה לא
נכונה לו.
לכן אדם המשקיע מאמצים בבחירת סביבה טובה יותר, זוכה להצלחה בדרכו
הרוחנית - לא על המחשבות החיוביות המתעוררות בו אלא על השתדלותו לבחור
בכל פעם בסביבה טובה יותר עבורו, המביאה אותו למחשבות שכאלה.
סביבה המתנהלת על פי חוקי העולם
העליון
בספר הזוהר מסופר על חכם עני שאדם עשיר הציע לו לעבור לגור
בעירו. החכם העני סירב ואמר שבשום פנים ואופן הוא אינו מוכן לגור במקום
שבו אין חכמים. "אבל הרי אתה החכם הגדול ביותר של הדור, ממי עוד אתה
צריך ללמוד?", שאל אותו העשיר המופתע. "גם חכם גדול, אם ישכון בין
בורים ועמי ארצות, יהפוך במהרה להיות כמותם", ענה לו החכם.
כיום אנו שבויים בידיה של חברה בעלת ערכים חומריים בלבד. כדי להגיע אל
העולם העליון עלינו להשתחרר משליטתה. אולם היות והאדם נתון לחלוטין
לשליטתו של העולם הזה עליו ליצור לעצמנו סביבה, קבוצה השואפת לצאת
בכוחות משותפים משליטתה של הסביבה הכללית ולהיכנס תחת שליטתה של סביבה
המתנהלת על פי חוקי העולם העליון.
המיעוט מוכרח לציית לרוב
בכל מקום שבו מתעוררים חילוקי דעות בין הפרט לכלל, על האדם לקבל
את דעת הרוב. אבל חוק זה מחזיר את האנושות לאחור, שהרי הרוב אינו
מפותח, והמפותחים, ברוב המקרים, הם מיעוט זניח.
מאחר והטבע הגדיר את האדם כיצור חברתי הזקוק למסגרת החברה, עליו
לקיים את כל חוקי החברה, אחרת הטבע ייפרע ממנו, אם יבין את משמעות
חוקיו ואם לאו. לכן החוק שעל פיו יש לציית לכללי הקיום האנושי המשותף
נחשב לאחד מחוקי הטבע היסודיים, ועל האדם לציית לו במשנה זהירות.
הטבע מחייב את האדם לחיות בחברה ולכן מובן מאליו שעל כל פרט
בחברה מוטלת החובה לשרתה, לדאוג לקיומה ולסייע לשגשוגה. מכאן שאין דרך
ליישם זאת מלבד קיום החוק שלפיו המיעוט מוכרח לציית לרוב. או במילים
אחרות: ההפך מ"איש הישר בעיניו יעשה".
עם זאת ברור לחלוטין שבכל המקרים שבהם לא מדובר באינטרסים ששייכים
לחייה החומריים של החברה, אין לרוב שום זכות והצדקה, בכל צורה או מידה
שהיא, להגביל ולדכא את חירותו של הפרט. אלה הפועלים כך הם פושעים
המעדיפים את הכוח על פני הצדק, ובמקרה הנתון, הטבע אינו מחייב את הפרט
לציית לרצון הרוב. את חופש הפרט ניתן לממש אך ורק על ידי בחירה
בהתפתחות רוחנית. בעניין זה, לרוב אין כל זכות לבטל את דעתו של היחיד,
וכל איש חופשי לנהוג כפי שהוא מוצא לנכון. יחס האדם להתפתחותו הרוחנית
חייב להיות מכוון על ידי האדם עצמו, בשעה שכל יתר כללי ההתנהגות מצויים
תחת הגבלות הכלל, בבחינת "אחרי רבים להטות".
חוק הציות לאישיות המפותחת
בכל דור ודור ישנם יחידים מפותחים במיוחד. בכל הקשור להתפתחות
הרוחנית, זכות הרוב לקבוע מתבטלת, ורק חוק הציות לפרט פועל, כלומר
הציות לאישיות המפותחת. משמעותו של חוק זה היא פיתוח ההכרה בתוך האדם
בחיים הרוחניים כערך עליון לעומת הקיום האנושי החומרני, כפי שמציעה לו
החברה הסובבת אותו. כשהחברה תגיע להכרה בצורך להיגאל מן הייסורים, יהיה
עליה לציית לפרט המפותח ולעקוב אחר הוראותיו.
האנשים המפותחים והמשכילים הם מיעוט בחברה, ופירושו של דבר הוא
שהצלחותיה, אושרה והישגיה של החברה בתחום הרוחני מוגדרים על ידי
המיעוט. מכאן ניתן להבין שהחברה חייבת לשמור על רעיונותיהם של היחידים
הללו, על מנת לשמרם בעולם הזה בכל מחיר. שהרי הישועה לא תבוא באמצעות
הרוב השולט, אלא דווקא על ידי פרטים מפותחים במיוחד.
מקלט המחשבות והרצונות
מכל סוגי הטבע, ארבעה במספר - הדומם, הצומח, החי והמדבר - רק
האדם (המדבר) נחשב למערכת מתפתחת, מאחר ורצונותיו יכולים להתפתח בהשפעת
הסביבה.
אבל האדם הוא לא רק מערכת מתפתחת, אלא גם מערכת מתפתחת מעצמה, מאחר שיש
לו אפשרות לבחור מרצונו החופשי באותה הסביבה שתגדיר את מחשבותיו ואת
רצונותיו. המערכת הזאת היא גם פתוחה, משום שהאדם למעשה אינו חסין בפני
השפעה חיצונית, ובדרך כלל הוא מהווה מעין מקלֵט-שלא-מרצונו של המחשבות
והרצונות של סביבתו.
אם אדם בוחר בדרך ובמטרה מסוימת להתפתחות, הרי שלפי מידת הרצינות שהוא
מייחס לבחירתו, עליו ליצור סביבו חברה, קבוצה, וסביבה מתאימות. משום
שתמיד סביבתו של האדם היא זו שמכתיבה לו את מחשבותיו ואת רצונותיו.
בהתבסס על כך תפקידו של האדם בחייו מסתכם בבחירת הסביבה. כל היתר אינו
נתון כלל בידו. וזה גם כל המייחד את האדם ומבדילו מדרגת החי בבריאה. אם
הוא מבין את מידת השפעת הסביבה על התפתחותו ומשקיע את כל כוח מרצו
בבחירתה וביצירתה של הסביבה הנדרשת - הוא זוכה ביתרון על פני דרגת החי.
תפקידם של המנהיגים הרוחניים של החברה הוא לדאוג לסביבה נכונה ונוחה
עבור אלה שאינם מבינים עדיין את חשיבותה.
|