האור שמתחת למנורה

השבוע במדור קבלה: מטרת הכוח העליון אינה לרדת לעולמנו אלא להביא אותנו לכך שנעלה אנו אליו  
גיליון 47 - 4 באוגוסט 2005

אתה נמצא כאן:

שער ללומד > ניו אייג' - קבלה > האור שמתחת למנורה

קישורים נוספים ארכיון שיעורי אודיו/וידאו מדריך למתחיל בקבלה ניו אייג' - קבלה "בני ברוך" בעיתונות חזרה לדף הראשי

הכנס כתובת אימייל לקבלת עדכונים

בני ברוך, האקדמיה לקבלה היא מוסד לימודי שהוקם ע"י הרב מיכאל לייטמן, מדען וד"ר לפילוסופיה. האקדמיה מציעה גישה חדשנית וייחודית בהוראת הקבלה, המבוססת על מקורות אותנטיים של כתבי מקובלים מחד, ועל טכניקה מדעית מודרנית מאידך, גישה המעניקה כלים רגשיים לחקירת העצמי והמציאות.

משך זמן קיומו על פני כדור הארץ חווה המין האנושי התפתחות הדרגתית. לפני חמשת אלפים שבע מאות שישים וחמש שנה נולד "אדם". ודאי שלא מדובר ביצור האנושי הראשון עלי אדמות, אלא בבן האנוש הראשון שבו התעורר רצון לדעת מאין הוא בא, לאן הוא הולך, מה תפקידו בעולם ומהי מטרת קיומו. שמו היה "אדם", וממנו החל מניין השנים על פי הלוח העברי.

אדם החל להביט "למעלה"; לא אל השמים, כי אם אל העומד מאחורי הטבע. החלה לפעם בו תשוקה להתוודע אל ההתחלה והסוף שלו; לגלות את המצוי מעבר לחיים הללו - לפניהם ולאחריהם. לפניו חיו דורות רבים של אנשים, אך אף לא אחד מהם שאל שאלות שתשובתן ניצבת מעבר לרמת הקיום הגשמית.

מתוך תשוקתו לגלות את השורש שלו - את הכוח שברא אותו, שמפקח עליו ומוביל אותו כל חייו, ויתכן שכעת מושכו בחזרה אל עצמו - נפתחו כלי הקליטה שלו. אחריו, היו אנשים נוספים שקיבלו ממנו את הידיעה הזו ואף הבינו יש משהו מעבר לחושים שלנו, דבר שאותו איננו מרגישים. הם הבינו שאנו חשים רק חלק קטן מן המציאות בה אנו חיים.

נתאר לעצמנו שאנו מצויים בחדר גדול וחשוך, מתקרתו משתלשלת רק מנורה יחידה המאירה בעמימות. במצב שכזה, הרי שביכולתנו לראות דבר מה, אם כי רק באזור שאליו מגיע אור המנורה. את האזור שאליו אור המנורה אינו מגיע, אין אנו רואים ומרגישים, על אף שבאזור זה עשויים להימצא פרטים רבים. מכיוון שאיננו מסוגלים לתפוס אותם, איננו מתחשבים בהם כלל. למעשה, אנו מצויים במעין ערפול תמידי, בתמונה דמיונית, אך סוברים כי המציאות כולה הינה לא יותר מהנראה לעינינו באזור בו פוגע אור המנורה.

כאמור, לאחר האדם הראשון היו אנשים נוספים שהבינו במידה מסוימת את הרעיון הרוחני. כך חלפו עשרים דורות, עד להיוולדו של אדם מיוחד במינו בשם אברהם. אברהם היה בנו של תרח. הוא התחנך להאמין כי המציאות מונהגת על ידי כוחות רבים, חיוביים ושליליים. אברהם היה הראשון שהגיע לגילוי הכוח העליון האחד מתוך תפיסת עולם מנוגדת לגמרי.

ניתן לומר כי "אדם" גילה את הכוח העליון מתוך נקודת האפס, בעוד שאברהם החל את חיפושיו מנקודת השלילה. אברהם היה בעל אגו מפותח משל אדם, ולמעשה, האגו הוא שהביאו לאמונה בכוחות הטבע השונים. אברהם היה הראשון שהגיע בכוחות עצמו לזיכוך, במידה שאפשרה לו להרגיש את הכוח העליון. כך הוא יצא מאותו שטח מוגבל שבו מאירה המנורה, והחל לראות אזור נרחב בהרבה.


ראשית עם ישראל

כתוצאה מגילוי הכוח העליון הבין אברהם כי אין לאדם מטרה ומשימה חשובה יותר מאשר הפצת הידיעה אודותיו. הוא הבין שחובה עליו לפרסם את תגליותיו אודות החוקים הנסתרים הקיימים ומנהיגים את העולם, ועל המטרה שאליה האנושות צריכה לחתור, וכך עשה. הוא פתח את אוהלו מכל כיווניו, קרא והזמין אליו אנשים, וכך התארגנה סביבו קבוצת תלמידים.

עברו ימים והקבוצה יצאה ממקומה אל ארץ כנען, ובאחרית ימי יעקב ירדה למצרים. במצרים, הקבוצה קיבלה מן הכוח העליון רצון לחיבור חזק יותר אליו. לאחר שהקבוצה גדלה, הן במספר והן בעוצמת רצונה להתחבר עם אותו הכוח, היא קיבלה שיטה כיצד להמשיך לשגשג ולהתפתח בכיוון זה. שיטה זו מכונה "תורה", ובקבלתה נהייתה הקבוצה המתוארת ל"עם ישראל".

הקבוצה המשיכה להתפתח מאות בשנים עד שהאגו שלה, המכונה בשפת הקבלה "הרצון לקבל הנאה ותענוג", גדל עד כדי כך שהחל לנתק אותם מהרגשת הכוח העליון. כל ניסיונותיהם להתנגד לאגו הבוער בקרבם לא הועילו, והם החלו להתנתק ממנו. גדילת האגו החזירה אותם בהדרגה אל הרגשת התחום בו המנורה מאירה, ותו לא.

נוצר מצב בו חלק מן העם איבד את הרגשת הכוח העליון, וחלקו עדיין החזיק בה. אלה שאיבדו תחושה זו החדירו בקרב העם שיטות ותרבויות זרות, מה שהביא לגדילת האגו עוד יותר. הדבר החריף עד שבקרב העם כולו התעצם האגו למימדים שהעלימו מהם את אותו החוש, את אותה הזכּוּת המאפשרת להרגיש את הכוח העליון, היינו את המצוי מחוץ לטווח הארתה של המנורה. וכך יוצא ששכחנו כליל מקיומו של אותו הכוח, ונכנסנו למצב המכונה "גלות".

מאז ועד היום, בכל דור ודור, היו יחידים שחשו תשוקה לצאת ולגלות את הנסתר. על ידי מאמצים גדולים הם זיככו את עצמם, והחלו להרגיש את אותו כוח עליון שהתגלה לאברהם. אך מלבד ליחידים אלה כולנו עוד מצויים ב"גלות", כלומר, בניתוק מהרגשת הכוח העליון.


התחלה חדשה

במשך תקופת הגלות הלך והתעצם האגו ועימו גם הרדיפה אחר תענוגות העולם הזה. כיום, לאחר אלפיים שנה בהם ניסינו בדרכים שונות למלא את האגואיזם, אנו נוכחים לדעת כי נותרנו ריקניים. האנשים כבר מנוסים בכך שלא ניתן לספק את האגו ולכן נופלים לייאוש.

כאן נכנסת לתמונה שיטת הקבלה ומסבירה כי המקור לבעיה הוא חוסר היכולת שלנו לחוש את המציאות השלמה והרחבה. המילוי האמיתי נמצא באזור שאליו אור המנורה אינו מגיע, ומכיוון שכך איננו רואים אותו. באזור שבו אנו מתקיימים, ממש מתחת למנורה, לא נוכל למלא את עצמנו לעולם. איננו יודעים מאין באנו ולאן מועדות פנינו, ולכן אנו סובלים.

הקבלה מלמדת כי עלינו להרחיב את האזור המורגש על ידינו, עד שנוכל לחוש את הכוח העליון. היא שוללת מכל וכל את ההגשמה שעשו הדתות השונות, בטענה כי הכוח העליון מתגשם בדמות אדם. מטרת הכוח העליון אינה לרדת לעולמנו אלא להביא אותנו לכך שנעלה אנו אליו, כלומר שנזכך את עצמנו עד לדרגתו כך שנוכל לחוש אותו בעודנו מצויים בעולם הזה.

מקובלים מסבירים כי חוסר הרגשת הכוח העליון והבנת תכלית הקיום האנושי, זו הסיבה לכך שהאנושות נכנסת לייאוש. בימים קשים אלה, חוכמת הקבלה תראה לאנושות דרך ויעד רוחני. ייעודו של עם ישראל הוא להיות "אור לגויים", להשתמש בחכמה זו ולהביאה לכל יתר העמים. נרצה בכך או לא, הכוח העליון יחייב אותנו לממש את ה משימה.

כאשר נממש את ייעודנו כעם, יגיעו כל בני האדם להרגשת המציאות הרחבה הנצחית. איננו צריכים לעזוב את העולם הזה לשם כך, שכן הרצון הפנימי הוא הפועל, ולא הגוף. הגוף יוותר כמות שהוא, עם כל רצונותיו, כך שעדיין נצטרך להאכיל אותו ולטפל בו. אולם הפנימיות שלנו תיעשה כה זכה עד שנרגיש את הכוח העליון. זה מה שמחכה לנו באזור האפל בינתיים, המצוי מחוץ לטווח הארתה של המנורה.

מטרת חייו של כל אדם ואדם, ללא הבדל מין, גזע או לאום, היא להגיע לגילוי הכוח העליון. עלינו לחזור ולהיות עימו בקשר כפי שהיו אדם, אברהם, משה ומקובלי כל הדורות. עלינו להגיע להרגשת נצחיות ושלמות כשֶלו, עד כדי כך שמציאותנו בגוף הכלה והנפסד, החי ומת, כלל לא תורגש עבורנו.
 

לחץ כאן למאמר המקורי