|
|
| |
הכנס כתובת אימייל לקבלת עדכונים
|
|
|
|
| |
 |
בני ברוך, האקדמיה
לקבלה היא מוסד לימודי שהוקם ע"י הרב מיכאל לייטמן, מדען וד"ר
לפילוסופיה. האקדמיה מציעה גישה חדשנית וייחודית בהוראת הקבלה, המבוססת
על מקורות אותנטיים של כתבי מקובלים מחד, ועל טכניקה מדעית מודרנית
מאידך, גישה המעניקה כלים רגשיים לחקירת העצמי והמציאות. |
|
"הנה "יוונים" נקראים אלו אנשים שהולכים בתוך הדעת. כלומר, שאין
ביכולתם לעשות משהו אם זהו נגד הדעת. ואז הייתה שליטת היונים, היינו
השליטה הזו הייתה שולטת על עם ישראל. והשליטה זו מכונה "מלכות יון
הרשעה", שמתפקידם הוא "להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך". ( ספר
שלבי הסולם כרך ד': הנרות הללו קודש. הרב ברוך שלום אשלג)
חג החנוכה מאופיין כ"חג האור". אפילו השירים אותם מלמדים אותנו בבית
הספר בשנותינו הראשונות, מעבירים מסרים סמויים של התהליך אותו עובר
האדם מה"חושך" הנורא אל ה"אור" הנעים. במהלך החג עצמו בכל יום אנו
מוסיפים עוד להבה ועוד להבה עד שמגיעים ממצב בו אחרי "שגירשנו את
החושך" הגענו כולנו ל"אור איתן". במהלך השורות הבאות ננסה לבאר את
המשמעות הפנימית הנסתרת מאחורי מגוון המנהגים ה"חביבים" הללו, ואת
הרלבנטיות של הדברים אז...כהיום.
ביום רביעי שעבר ה 21.12.05 התפרסם ב"גרדיאן"
היוקרתי מאמר מאת ד"ר דילן אבנס שכותרתו היא "סיכון לקריסה כללית".
במאמר הוא מציין כי האנושות נמצאת במצב "שביר" ואל לנו לקבל כמובן
מאליו את קיומה. לאורך המאמר המרתק מונים אבנס ומדענים בריטיים בכירים
נוספים, שורה של תרבויות שכבר נכחדו בעבר (כמו תרבות המאייה ואחרות)
ומזהירים כי אנחנו בדרכנו להצטרף אליהם.
ללא כל ספק האנושות נמצאת כיום במצב חשוך. חכמת הקבלה מתארת את התהליך
שעובר האדם עד שמגיע לחיסרון גדול, לייאוש, שמתוכם זועקת השאלה: "מה
קורה לי?", "למה זה קורה לי?". ספר ה"זהר" מתאר את התהליך בהסבירו שאנו
מתפתחים עד לנקודה שבה נדע כי איננו מסוגלים לעשות דבר בעצמנו. המצב
הזה נקרא ה"חושך" שהאדם מרגיש.
דווקא בהביטנו במצב זה מצד "התיקון", יחד עם היותו מדאיג הוא מעורר
שמחה. אנו רואים מאותו החג הגדול שיש לנו, "חנוכה", שהוא מגיע מתוך
החושך. כמאה שישים שנה לפני הספירה, לאחר מותו של אלכסנדר מוקדון, שדאג
להתייחס יפה ליהודים, הגיעו היוונים וניסו לדרוש מהיהודים לעזוב את
פנימיותם. או אז התחילה מלחמה. אולם המלחמה גם היא לא התחילה מייד, אלא
לאחר שגילו כי אי אפשר לסבול יותר את המרות הזאת. בדיוק בעשרים וחמש
לכסלו, ב - כ"ה בכסלו המלחמה נגמרה. חנוכה הוא החג היחידי שאנו חוגגים
בעקבות ניצחון. אנו חוגגים את הניצחון על היוונים.
כאמור החג הזה הוא "חג האור". כפי שכתוב שאת "הנרות הללו שאנו
מדליקים", אפשר רק לראות אולם אסור לעשות בהם שימוש, מפני שהם מסמלים
כוח רוחני שאדם מקבל בעת הרגשתו שהוא חייב לעמוד נגד החושך. לכן זה
נקרא "חג האור".
כתוב שכל חגי ישראל, כל סדרת האירועים הזו שעבר עם ישראל, קרתה
בשורשנו. בקבלה נקרא שהדברים התרחשו "בכוח" ולא "בפועל". בימינו
האירועים הללו מתבטאים גם בפועל. כיום אנו נמצאים באותו מעמד כמו שהיו
המכבים, מתתיהו ובניו. כשם שהם נלחמו כנגד כל הבחינות הפנימיות
שמתנגדות לתיקון, "היוונים" כך גם אנו.
בעל הסולם, הרב יהודה אשלג, כותב כבר בשנות ה – 30 ומתאר מצב שאנו
נמצאים באותו זמן ובאותו מעמד. המדע מתאר משבר עולמי כולל, סמים, משבר
בתחום המשפחה, התאבדויות, התפתחותו של הדיכאון למחלה מספר אחת בעולם,
ועוד. נתונים אלה לצד הסכנה האקולוגית (זיהום כדור הארץ, הקרחונים
הנמסים, והתחממות הכדור) בדרכם להביא לקריסה גלובאלית של כל המערכות.
בשונה מהעבר בו ניסו להסתיר עובדות אלה כיום הדברים גלויים ואינם
בבחינת סוד. בעל הסולם התריע על כך כבר בשנות ה – 30 לפני 75 שנה והוא
מתאר בדיוק את הדרך שבה יקרו הדברים כולל הגלובליזציה והסכנות הטמונות
בה שלדבריו עתידה להביא אותנו לחוסר אונים.
אולם ב"חושך" אותו אנו חווים ניתן לגלות גם סימנים מעודדים ומשמחים,
ועל כך כתוב ב"זהר", שמתוך החושך הזה, כמו גם ממצרַים (גם שם היה "חושך
מצרַים") יוצאים ברכוש גדול. מהו הרכוש שאתו יצאו ממצרַים? רכוש נקרא
בקבלה "כלים". על בני ישראל כתבו ש"גנבו" מהמצרִים את ה"כלים".
במשמעותם הקבלית - "כלים" הם "חסרונות לאור". "חסרונות" מהמילה "צורך"
גדול, וכשיש את הכלים הנכונים ניתן כבר להילחם נגד החושך הזה. אמנם
שנלחמים מעטים נגד רבים בדומה למכבים נגד היוונים. במקרה זה המכבים הם
הכוח הפנימי שמתעקש להגיע לקשר ישיר עם המטרה הרוחנית, לדעת ולהשיג את
הסיבה לקיום העולם. בדוגמא זו "היוונים" הם הרצונות בתוך האדם שמתנגדים
להתפתחותו הרוחנית. הם מנסים לומר לו שאין זה הגיוני לחרוג אל מעבר
לחוקי הטבע ולהתקשר לעולם העליון. הם טוענים שאין לכך הוכחה רציונאלית
ומנסים להחליש את כוחם של ה"מכבים" שבתוכנו על ידי נימוקים הגיוניים
המבוססים על הניסיון המצטבר בעולם החומר (מילים מוכרות לכל אחד
מאיתנו...המחפשים?). בשונה מכוחות אחרים הקיימים באדם, דוגמת המן, שרצו
להשמיד את היהודים, היוונים פעלו נגד גישת "ישר - אל" לחיים,
ולרוחניות. הם רצו להציב פסלים בבית המקדש ולגרום לישראל להשתחוות להם.
מלחמתם הייתה על הרוחניות ולא על הגשמיות. הם שאפו לגרום לניצחון השכל
הישר על האמונה.
"ישראל" שבאדם צריך לגייס אל מול טענותיהם של היוונים את הרגשתו
הפנימית. הוא אומר ליווני שמבחינה הגיונית הוא צודק, אולם הוא חש שניתן
לצאת אל מעבר לגבול שההיגיון היבש מסוגל להבין, וכי הוא חש צורך עז
ואמיתי להתחבר אל "עולם הסיבות". ככל שמתארכת המלחמה עולה וגובר כוחם
של היוונים. הם עולים בכוחם ובמספרם על ישראל שבאדם ועומדים להשמידו
בכל רגע. מנגד, ככל שמתמעט הסיכוי של ישראל לנצח מתחזקת איכותו של הכוח
הפנימי אותו הוא נדרש לגייס. כך נמשכת המלחמה עד שנראה ש"ישראל" עומד
להישבר...ואז מתרחש "הנס".
"הנס" הוא הבנת האדם שאין ביכולתו של להשיג את המציאות הרוחנית בכוחות
עצמו. ברור לו שהכוח עליון הוא שמעניק לו את האפשרות לחוות את הקשר
לרוחניות. נס חנוכה מתבטא בכך שהאדם מצליח להתחבר אל מה שרצה, האמין,
והתאווה אליו כל חייו. יתר על כן, העולם שמתגלה לעיניו הוא הרבה יותר
יפה וקוסם מכל מה שדמיין בליבו. או אז הוא מגלה עד כמה נכונה היא דרכו
של "ישראל" הפנימי, ומדוע כדאי להמשיך ולדבוק בה גם בהמשך התפתחותו.
בדומה לכך, על אף הנתונים הקשים שמתגלים לנו חדשות לבקרים, אנו עדים
לפריחה מחודשת של חכמת הקבלה האמיתית. חכמת הקבלה צריכה להתגלות ראשית
בעם ישראל וממנו להתפשט כשיטה לכל העמים. כותב על כך בעל הסולם "כי
ביתי בית תפילה ייקרא לכל העמים".
כך גם אנו בחג האור תשס"ו תקווה שכל החושך שמצטבר בארצנו ובעולם יהפוך
במהרה להיות לאור. אלפי שנות התפתחות, מלחמות, משברים ובעיות שונות
שהאנושות חווה, ובתוכה עם ישראל כדי שאנו נלמד להבין את הכוח העליון.
אחרי כל שנות ההתפתחות הללו, אנו מגיעים לזמן בו נוכל לטפל באגו שלנו,
ולבנות את הקשר לעולם בצורה נכונה. מתוך החושך נגיע לגילוי תכלית
הבריאה ואז יהפכו כל המצבים הקשים להארה גדולה.
לחץ
כאן למאמר המקורי
|
