|
|
| |
הכנס כתובת אימייל לקבלת עדכונים
|
|
|
|
| |
 |
בני ברוך, האקדמיה
לקבלה היא מוסד לימודי שהוקם ע"י הרב מיכאל לייטמן, מדען וד"ר
לפילוסופיה. האקדמיה מציעה גישה חדשנית וייחודית בהוראת הקבלה, המבוססת
על מקורות אותנטיים של כתבי מקובלים מחד, ועל טכניקה מדעית מודרנית
מאידך, גישה המעניקה כלים רגשיים לחקירת העצמי והמציאות. |
|
פרעה זה אתה. גם משה ואהרון זה אתה. אם את/ה עדיין חושב שהתורה מספרת
סיפורים היסטוריים - המאמר הזה נכתב עבורך.
בספר ה"זוהר" ,פרשת ב"העלותך",אות נ"ח כתוב:
"אמר רבי שמעון: אוי לאותו אדם שאומר, כי התורה באה לספר סיפורים
בפשטות, ודברי הדיוט של עֵשָׂו, לָבָן וכדומה, כי אם כן, אפילו בזמן
הזה, אנו יכולים לעשות תורה מדברי הדיוט, עוד יותר יפים אפילו מהם, ואם
התורה באה להראות דברי העולם, אפילו שליטי העולם יש ביניהם דברים
מעולים יותר. אם כן נלך אחריהם ונעשה מהם תורה, כאותו האופן. אלא שכל
דברי התורה הם דברים עליונים וסודות עליונים".
חוכמת הקבלה מגלה לנו כי כל הכתוב בתורה הוא מעין משל. בא מקובל, שמו
משה, וכותב את רגשותיו והתפעלויותיו מהעולם הרוחני בצורה ציורית.
סיפורית. כולם מבינים למה התכוון. כל העם מרגיש בעצמו חלק מהתהליכים
הפנימיים שמשה עבר.
חולפות השנים. דור בא ודור הולך. מהפנימיות נותרה לה רק החיצוניות.
הסיפורים והמנהגים נשארו אבל אף אחד לא מכיר ויודע את פנימיות הדברים.
מאמרים רבים נכתבו על ידי המקובלים במהלך השנים על פנימיות סיפורי
העבדות והיציאה ממצרים. רובם ככולם מראים כיצד סיפורים אלו הם תיאור
מדויק של התהליכים הפנימיים המכוונים את דרכו של האדם אל החירות
הפנימית, האישית שלו.
מגלות לגאולה
בהתחלה, האדם הוא עבד, אך כלל אינו מבחין בכך. כמו מריונטה, שאם הייתה
מבחינה לפתע שמישהו אחר מושך בחוטים ולא היא, היתה פורשת מהתיאטרון.
עד שברגע מסוים בחיים שולח הכוח העליון לאדם איזה שדר מלמעלה. הנקודה
שבלבו "חלק אלוה ממעל" לפתע מתעוררת ומחפשת אחר משמעות החיים. פתאום,
דווקא כשהאדם מחפש להשלים את תכליתו, להגיע לאמת ולרוח, פתאום מתגלה לו
שהוא עבד. רק מי שמחפש את החופש האמיתי, מתחיל להרגיש שהוא כבול.
המסע מתחיל. פתאום הוא מרגיש שצר לו, בתוך המצרים של עצמו, שהוא רוצה
להשתחרר, שהוא רוצה לצאת לרצון חדש, לארץ חדשה, לארץ ישראל (ארץ פירושה
רצון. ישראל = הרצון לרוחניות, ישר-אל). פתאום הכסף והעושר של ערי
המצרים, פיתום ורעמסס, הופכים בעבורו ל"ערי מסכנות". למה מסכנות אם הן
ערים מפוארות ? מכיוון שהחומר מתחיל להיראות בעיניו עלוב, זמני,
והרוחניות לעומת זאת, נראית בעיניו נצחית. שלמה. אינסופית.
החומר והרוח
מה לא בסדר ברצון לעושר ופאר? הקבלה שואפת להתנזרות מעולם החומר?
לא. הבעיה איננה ברצונות הגשמיים. הטבע שלו, העולם שלו, מתגלה לו
כעבדות. הוא מגלה שהטבע האגואיסטי שלו מחייב אותו לרוץ מבוקר עד ליל
אחר מילוי עצמי, הוא לא מפסיק לחשוב על עצמו, הוא רק חושב כיצד יוכל
למלא את עצמו. פתאום הוא מבין שזוהי דאגתו היחידה במשך כל שבעים שנותיו
על פני האדמה. טירוף בלתי פוסק אחר התענוג והמילוי.
חוכמת הקבלה מלמדת אותו שהרצונות המתגלים בו אינם שליליים. הם דווקא
המתנה הגדולה ביותר שקיבל. הוא לא צריך להתנזר מהם או להפסיק לרצות.
הוא מגלה שביחס שלו כלפי העולם - שם העבדות שבו מתגלה. אלו המצרים שלו.
האדם אינו פנוי אף לא לרגע קט מהדאגה כיצד למלא את הרצונות המתעוררים
בו בכל רגע. זה הפרעה שבו. אותו טבע אכזר שדורש שכל הזמן יעבדו בשבילו
הוא פרעה. וכשאדם מכיר בזה שהוא מכור, שחייו משועבדים לדרישות
המתעוררות בו, ותובעות את מילוין ללא הרף, הוא מתחיל לשנוא אותו, משום
שמגיע לייאוש מכך שלעולם לא יצליח להגיע למילוי, לרוגע.
אדם שמתחיל לחשוב כך, שמתחיל להבין שהוא אינו חופשי, ושבעצם הטבע הזה
אינו הוא עצמו, כבר אוחז באותה נקודה שנקראת "משה", והיא זו שיכולה
למשות, למשוך אותו מהשעבוד תחת הטבע, לחירות - ליציאה משליטת הרצון
לקבל.
כשהאדם רוצה להיפטר משליטתו של הטבע, לצאת ממצרים הוא צריך לבקש.
"וייאנחו בני ישראל מהעבודה, ותעל שוועתם השמימה". האדם לא יכול לצאת
מעצמו סתם כך, "אין אדם מתיר את עצמו מבית האסורים", הוא צריך לדרוש,
לבקש לצאת מהכלא הזה. ושם בדיוק באותו מקום - מתגלה המפתח.
אגואיזם זו עבדות. השפעה זה חופש
אל תחשוב שהחופש נמצא במקום אחר. רחוק ממך. אל תחשוב שכשתעבור דירה,
תסיים אוניברסיטה והילדים יגדלו, אז תצא לחופשי. החופש הוא ביחס שלך
לעולם והוא יכול להשתנות כאן ועכשיו. אגואיזם זו עבדות. השפעה זה חופש.
דמיין לעצמך את כל העולם פועל בהרמוניה מוחלטת, בנתינה ובאהבה הדדית.
דמיין לעצמך שאתה לא צריך לדאוג עבור קיום עצמך, ושמיליוני אנשים
עסוקים בלמלא את צרכיך ורצונותיך. האם היית מתפנה אז לעסוק גם אתה
בהשפעה לכל השאר?
חוכמת הקבלה נותנת לאדם כוחות לצאת משליטת החיה שבו, ואז האדם יוצא,
כמו מתוך קליפה, ומתחיל להרגיש את העולם הנאור, העולם הרוחני. הוא
מתחיל להרגיש את הכוחות הפועלים במציאות, ומתחיל להסתדר בחייו, לראות
לשם מה הוא חי, והכול נעשה חופשי עבורו, הוא פועל למען נצחיותו, ומרגיש
את חייו כזורמים וחופשיים. עבד כי ימלוך.
"מחשבתו של האדם חייבת לפרוץ את קליפת השריון של ההרגל, להתערטל מהשגרה
על-ידי בדיקת מהותו של כל מעשה שהוא עושה" הרב מנחם מנדל מקוצק. (סנה
בוער בקוצק)
חג חירות שמח!
לחץ
כאן למאמר המקורי
|
