|
|
| |
הכנס כתובת אימייל לקבלת עדכונים
|
|
|
|
| |
 |
בני ברוך, האקדמיה
לקבלה היא מוסד לימודי שהוקם ע"י הרב מיכאל לייטמן, מדען וד"ר
לפילוסופיה. האקדמיה מציעה גישה חדשנית וייחודית בהוראת הקבלה, המבוססת
על מקורות אותנטיים של כתבי מקובלים מחד, ועל טכניקה מדעית מודרנית
מאידך, גישה המעניקה כלים רגשיים לחקירת העצמי והמציאות. |
|
"פנימיות התורה הם חיים לפנימיות הגוף שהוא הנפש, והחיצוניות לחיצוניות
הגוף" (הגאון מוילנה)
בעתות אלו בהן תחושת הריקנות מתפשטת והאדם מחפש יציבות רגשית, מסתמן
התנ"ך כמקור פופולרי לתשובות. הוא אמנם עמוס חידות אולם כל אותן חידות
נמצאות שם רק בכדי לאותת לנו שאנו אוחזים במדריך הרוחני החשוב ביותר
שקיים עלי אדמות, ושאין לנו כל מושג כיצד להשתמש בו.
הקבלה רואה בתנ"ך כלי רוחני שימושי שנועד לסייע לאנושות כולה לחקור
לעומק את שאלות מהות הקיום. המקובלים מספרים לנו כי התנ"ך הוא למעשה
אוסף של חוקי יסוד לשליטה בעולם, שניתנו לאדם מתוך מטרה שיהפוך בעצמו
להיות מפעילו. ניתן לתאר חוקים אלו כשדה של כוחות עליו מונחים כל
העולמות והוא המנהל אותם.
בהתחלה נברא השדה הזה ולאחר מכן נוצרו בתוכו מסות של חומר גס יותר
הנקרא "העולם הזה" ובתוכו האדם. במהלך ההיסטוריה האנושית הופיעו מדי
פעם בריות מיוחדות שנמשכו לגלות את הסיבה לתכלית הכל - אלו נקראו
"מקובלים". את השגותיהם, מדרגת העולם הזה ועד לדרגת העולמות העליונים,
הם רשמו בכתבים הנקראים "קדושים" (נבדלים), מלשון ייחודם.
המקובל מתבונן בכל ספר התנ"ך כעל מילה אחת ארוכה - צופן אחד, שמטרתו
להביא את האדם מנקודה א' לנקודה ב' - מדרגת "נברא" לדרגת "בורא".
והצופן הזה, המילה הארוכה הזו, מחולקת לשברי שברים של מילים ואותיות,
על מנת לספק לו הבחנות נוספות לגבי אופני התהליך.
שפת הענפים
ביסודה של כל מילה בתנ"ך ומאחורי כל סיפור מקראי, מסתתר הסיפור האמיתי
של כל אחד ואחת מאיתנו. המקובלים שחיברו את התורה גילו כי העולם הרוחני
הוא שורש לעולם הזה, כלומר, לכל כוח בעולם הרוחני ישנו ענף או תוצאה
בעולם הגשמי. הכוחות הרוחניים שהתגלו על ידי המקובלים הוגדרו על ידם
בשמות התוצאות שלהם בעולם הגשמי. השפה הזו שפיתחו ושבה השתמשו בכתיבתה
של התורה נקראת "שפת הענפים". על הקשר הישיר הזה כתוב: "אין לך עשב
מלמטה שאין לו מלאך (כוח) מלמעלה שמכה בו ואומר לו גדל!" (בראשית רבה).
כאמור, אין דבר בעולם שלנו כאן שאין כנגדו כוח בעולם הרוחני. בגלל הקשר
המדויק הזה, ובגלל שברוחניות אין שמות אלא רק רגשות וכוחות, משתמשים
המקובלים בשמות של הענפים שבעולם הזה, כדי לכנות בעזרתם את השורשים
הרוחניים שלהם.
התורה למעשה מוסרת לנו בשפתה המוצפנת מידע על אופן פעולתם של הכוחות
העליונים והשפעתם על תהליכי הבריאה. כלומר מידע המופיע בצורת סיפור
היסטורי אודות ההתפתחות האנושית, כאשר הכוונה היא למעשה לספר על
התפתחות השורשים הרוחניים של העולמות העליונים.
כך קיבלנו אנחנו מדריך רוחני חשוב מאין כמוהו, שאם רק נדע מה הוא מכיל
באמת, נוכל לעקוב שלב שלב אחר צעדיהם של המקובלים ולהעפיל בכוחות עצמנו
אל אותה מציאות רוחנית אחרת שהם מתארים שם.
הקבלה מגלה לנו כי כל הקיים והמתרחש בעולם שלנו, חייב להיות מותאם
באופן מדויק לעולמות העליונים, על פי נוסחה מוגדרת הנקראת "השתוות
הצורה". התאמה מושלמת זו בין העולמות מתהווה בתהליך הדרגתי של התפשטות
מלמעלה, ויוצרת את כל התרחישים הקורים בעולם הזה. לכן כל תרחיש הכרוך
ומשולב במצב רוחני אותו עוברת נשמת האדם בעולמות העליונים, צריך לקרות
לפחות פעם אחת במהלך ההיסטוריה. מכאן מובן ההסבר הקבלי לפיו כל המתרחש
מסביבנו הוא מצבים רוחניים המיוצגים במציאות הגשמית, מצבים אותם נדרש
האדם לעבור בהתאם לכלל: "כל היקום נמצא בתוך האדם".
ניקח לדוגמא את אותו "משה רבנו", שהוא הכוח החיובי (אלטרואיזם)
שבפנימיותנו, המשחרר את "עם ישראל", אוסף הנשמות שמשתוקקות להיות
בדרגתו של הבורא, מידי "פרעה", הכוח השלילי (אגואיזם) שבנו. המחשה זו
ורבות כמוה מביעות את תחושותינו הפנימיות בצורה נוחה וסימבולית.
כיום, למרבה הצער, אנו עוסקים בעיקר בלימוד שטחי של המדריך הזה, במקום
לנסות ולהבין כיצד ניתן להתעלות בעזרתו לעולמות עליונים.
ספרי הקבלה, וביניהם התנ"ך, הופיעו לאורך כל ההיסטוריה האנושית במטרה
לתקן אותה ולהבטיח את התפתחותה. בספרי הנביאים נכתב כי באחרית הימים
תעשה האנושות שימוש בספרים אלו להשגת העולמות העליונים, ותשיג בעזרתם
חיים שמחים, נצחיים ושלמים.
"הנה רשב"י חיבר ספר הזהר, לפי ההארה אשר הגיע אליו בהתקנו במערה,
וענינו חיבור על התורה מבאר סודות גדולים לפי סדרי התורה עצמה. ושאר
הספרים אשר נעשו מן האחרים, כגון ספר יצירה ופרקי היכלות וכיוצא. וכל
הספרים אשר לראשונים, כגון ספר רזיאל, ספרא דחנוך וכיוצא, אינם על
התורה ולפי סדרי תורה.
אך זהו חיבור גדול ונורא המגלה עומק הסודות בבירור רב על התורה עצמה,
וזהו נקרא גילוי התורה בפנימיותה, כמו שעתיד הקב"ה לגלות התורה עצמה
ביתר פנימיות עמוקה גם כן לעתיד לבוא". ( ר' משה חיים לוצאטו, הרמח"ל,
אדיר במרום, עמ' כ"ד)
לחץ
כאן למאמר המקורי
|
