מתקרבים לאלוהים

סדרת מאמרים בשבועון "סקופ"

אתה נמצא כאן:  

שער למתחיל > סדרת מאמרים במקומון "סקופ" > מתקרבים לאלוהים

נוכחותו של הבורא סובבת אותנו כל העת. אנחנו לא מרגישים אותה,

כי החוש השישי עדיין חסר לנו

חמשת החושים הגשמיים שבהם ניחן הגוף שלנו, העניקו לנו את היכולת לקלוט את המציאות הסובבת אותנו. עם זאת, מסתבר כי אנו קולטים מציאות סובייקטיבית, מציאות שעלייה מדווחים לנו רק חמישה חושים, שגם הם מוגבלים ביחס למציאות שעלייה הם מדווחים.

משך שנים נוכחנו לדעת כי יתכן שקיימת סביבנו מציאות המשפיעה עלינו בכל רגע,

אך אנו לא מודעים לקיומה. נסו רגע להיזכר בימים שטרם המצאת המיקרוסקופ.

אנשים מתו ממחלות קשות ולאנשי הרפואה של אותם ימים לא היה מענה, משום שלא ידעו על קיומם של יצורים כה קטנים, המסוגלים לחולל מגיפות כה גדולות. רק לאחר שהאדם הצליח להרחיב את טווח חוש הראייה שלו, הוא התחיל להבין עד כמה חוש הראייה שלו מוגבל ומדווח לו על מציאות חלקית שרובה המכריע, עדיין נסתר ממנו.

הדבר נכון גם לגבי מדע האסטרונומיה. בכל כמה שנים מגלים מדענים גרם שמיים נוסף שלא ידעו על קיומו, כוכב לכת שלא ידעו שקיים במערכת השמש ועוד שורה ארוכה של ממצאים שאיש לא התייחס בעבר אליהם, משום שאיש לא ידע על קיומם.

זו נקודת המוצא שהנחתה מקובלים רבים. הם האמינו כי חמשת החושים בהם ניחן האדם הינם מוגבלים ואינם מסוגלים לקלוט בצורה נכונה אפילו את המציאות הפיזית הסובבת אותנו.

הם יצאו מתוך נקודת הנחה שתיתכן סבירות שקיימת סביבנו מציאות רוחנית שאנו לא מסוגלים לקלוט ולא משום שהיא לא קיימת, אלא משום שהחושים שלנו אינם מסוגלים לקלוט אותה.

הם חקרו את השאלה הזו, בדיוק כפי שמדענים מנסים כיום לחקור שאלות נוספות בתחומי מדעים שונים והגיעו למסקנה שישנו כוח המניע את הבריאה הזו והוא נסתר מעיני הנבראים,

לא משום שהוא מעוניין במצב הזה, אלא משום שהוא רוצה לעורר בנבראים את הרצון הפנימי העמוק שלהם להגיע אליו מתוך הכרה, מתוך אהבה ומתוך חיפוש עצמי מתמשך.

חיים בשני עולמות

המקובלים יצאו לחקור את שאלת מהות הקיום אך יחד עם תשובה, חזרו גם עם הרגשה,

עם חוש נוסף. העיסוק האינטנסיבי שלהם בחקר מהות החיים, הוליד בהם חוש נוסף שעד לאותה עת, הם לא ידעו כלל על קיומו. החוש הזה פתח להם את השער בפני עולם אחרי לגמרי, עולם רוחני שבו כללים שונים, שבו בני האדם יכולים לשלוט על המציאות ולהיות אדונים לה. כל זה קרה בעוד אותם מקובלים המשיכו לחיות בגוף הפיזי שלהם, הם לא עזבו אותו אף לא לרגע וחשו היטב את המציאות הסובבת אותם, משום שלא איבדו את החושים הפיזיים שלהם. לחושים הללו נוסף חוש נוסף שהוסיף להם נדבך נוסף, פרספקטיבה אחרת של המציאות ששינתה את חייהם. הגילוי היה מבחינתם כל-כך דרמטי, עד שהם החליטו לתעד אותו בכתובים ולהעביר אותו ממורה לתלמיד משך אלפי שנים, על מנת שכל האנושות כולה תוכל להשיג בקלות יחסית את החוש השישי הזה, להיווכח בקיומה של מציאות מקבילה למציאות הפיזית שלנו ולהיות חלק בלתי נפרד מאותה מציאות רוחנית.

הם גילו כי השהייה בשני העולמות, עשויה לחולל שינויים מרחיקי לכת בחייהם הפרטיים,

בחיי החברה, האומה והאנושות כולה. הם הצליחו לפצח את שאלת קיומו של הסבל האנושי, מצאו לו מזור והחלו מעבירים את הידע העצום הזה הלאה, על מנת שישמש עוד רבים אחרים. למרבה הצער, משך השנים האנושות העדיפה את עולם החומר על פני עולם הרוח וזנחה את חקר מהות הקיום, לטובת הנאות בהמיות חסרות תועלת. כיום, האנושות כבר מבינה את השגיאה שנעשתה והיא מוכנה לקראת התיקון הכללי. התיקון הזה אמור לסייע לה לזנוח את העיסוק האובססיבי בעולם החומר ולהתחיל במסע אל עולם הרוח, אל עולם הסיבות, העולם שבו נכתב התסריט של העולם הזה. מהרגע שבו תתחיל האנושות את המסע הזה, היא תגלה שכל אחד מאיתנו מסוגל להגיע לתסריט חיים טוב יותר, שליו יותר ונטול סבל,

משום שהקרבה לבורא, שהוא מקור כל הטוב ביקום, לעולם אינה יכולה להזיק להם.

החוש השישי הזה אינו מתפתח בין לילה. הוא תוצאה של עבודה רוחנית קשה, ארוכה ומייגעת, משום שהבורא מוכן לקבל אליו רק את מי שעשה מאמץ כן ואמיתי לחקור את שאלת מהות הקיום ולהעפיל להשגת התענוג הגדולה ביותר שאדם יכול להגיע אלייה. הבורא בודק שוב ושוב את רצונותיו של האדם, אם הם באים מעומק הלב, או שהם ביטוי של סקרנות ברת חלוף.

כמו אישה אהובה, המתרחקת במפגיע מהאהוב שלה, רק כדי לבחון מה יהיה מוכן לעשות,

על מנת לזכות שוב בקרבתה. משחקי האהבה הללו הכרחיים לבניית הקשר, משום שהקשר חייב להיות מושתת על בסיס איתן. אם אהוב אינו רודף אחר אהובתו, לאחר שבוע של נתק, נראה שהוא אינו ראוי לאהבתה. כך גם היחס בין האדם שמתחיל את המסע לעבר הבורא.

בכל אחד מאיתנו קיימת הנקודה שבלב, אותו גן רוחני שמפעם לפעם מקבל איתות רוחני ומנסה לפרוץ קדימה ולכבוש את כל רצונותיו האחרים של האדם. אם האדם מסייע בעדו, הגן הופך להיות מרכז חייו, מהות הקיום שלו והוא לא ישקוט ולא ינוח עד שירצה את הגן הרוחני,

עד שימצא תשובות מספקות לשאלת מהות הקיום שהתעוררה בו.

ישנם לא מעט מקרים בהם האדם עצמו, משפחתו או החברה הסובבת אותו מדכאים את התפתחות הגן הזה ואם הפריצה שלו אינה חזקה דיה ואם הרצון של האדם למצות את חקר מהות הקיום אינו חזק דיו,

הם מצליחים להשקיט את הלהבה למשך שנים ארוכות ולעיתים אף כמה גלגולי חיים.

כיום, קשה מאוד להשקיט את הגן הזה, משום שכל הסובבים את האדם כבר אינם יכולים לספק לו תחליפים גשמיים שישמשו לו כמשככי כאבים. האדם רוצה כיום תשובה ברורה ומוחלטת לשאלות הקיומיות הטורדות את מנוחתו והוא מתחיל בחיפוש הרוחני. כשנראה כאילו הוא גילה משהו, הוא נסוג שוב לאחור, חוזר לעיתים למצב שנראה שהוא אפילו גרוע מזה שהיה בו בעבר. הבורא שולח לאדם את המצבים הללו, דווקא משום שהוא רוצה לקרב אותו אליו. האדם יתחיל לחוש מידי פעם בנוכחות כלשהי של כוח עליון. הוא עדיין לא יראה את הכוח בראייה הפנימית שלו, אבל אור שיאיר לו מבחוץ. יקנה לו הרגשת ביטחון, תחושת חג רוחנית והתפעלות.

בשלב זה, נוטה הבורא לעיתים להרחיק את עצמו שוב ולהפוך לבלתי מורגש.

התרחקות זו מתרחשת בשני אופנים: בראשון, האדם חוזר למצבו הרוחני ההתחלתי, כלומר, שוכח את חוויית הרגשת הבורא והאמונה בקיומו לחלוטין. בשני, התרחקות הבורא מורגשת כהתרחקות של נוכחות רוחנית. מה שגורם לירידה במצב הרוח.

העצב על אובדן ההרגשה הרוחנית הנפלאה שהתפוגגה, נשלח לאדם אשר הבורא חפץ לקרבו אליו עוד. הגעגועים להרגשה שאבדה מניעים את האדם להשקיע מאמצים כדי להחזיר אותה. מי שמשקיע מאמץ, מתחיל ללמוד קבלה ואף מוצא מורה אמיתי, זוכה להתגלות הבורא.

התגלות זו מתרחשת לסירוגין ומפעם לפעם, היא גדלה מעט. האדם נפעם מההתגלות וחווה התרוממות רוחנית המקדמת אותו הלאה, עד להסתר הבא. הסתר הבורא מוריד אותו רוחנית וגורם לו להוסיף יגיעה, כדי להיחלץ ממצב הירידה - היחלצות שמקדמת אותו עוד.

מי שמשקיע מאמצים רבים ומצליח בכוחות עצמו להתגבר על הירידה הרוחנית שבאה בעקבות הסתר מהבורא, מקבל מלמעלה תמיכה בדמות עלייה רוחנית, התפעלות והתפעמות.

אם הוא לא מנסה לצאת מהמצב בכוחות עצמו, הבורא יכול להתקרב אליו מיוזמתו או

להניח לו להישאר במצב של חוסר מוחלט של הרגשת הבורא.

כל הצרות, הסבל והמצוקה שאנו חווים כיום, נועדו לסייע לנו לפתח את אותו חוש שישי.

חכמת הקבלה, היא כיום האמצעי היחיד המצוי בידי האנושות על מנת להשיג את החוש השישי הזה ולפתח אותו. מי שיצליח לעשות זאת, יזכה לחיים נטולי סבל וייסורים, חיים מלאי סיפוק ותענוג רוחני שאין כמוהו עלי אדמות. מי שיעדיף לנסות למצוא פתרונות של העולם הזה לבעיות של העולם הזה, יחוש כי הוא לא חדל להתבוסס בתוך שלולית של דם,ייסורים ומכאוב שגדלה מיום ליום ומרגע לרגע. הרגשת הבורא משנה את הכלי, משום שרק אז, הכלי מתחיל לחוש את הכוח העליון שהוא מקור חייו ומתייחס אחרת לכל דבר. אדם שיודע שהוא הולך לקראת פגישה עם הבורא, שמח רק מעצם הידיעה הזו. שום תענוג מדומה אחר שמציע העולם הזה אינו משתווה לתענוג הרוחני הצפוי למי שהחל את המסע הרוחני שלו והגיע להשתוות הצורה עם הבורא. אמנם המציאות הפיזית של אותו אדם לא תשתנה, אך הגישה של האדם אל המציאות תהיה שונה לחלוטין. הוא יבין לפתע למה דברים קורים לו,

מהו המקור לכל הסבל וכיצד ניתן להתמודד איתו עוד בשורש ולא בענפים.

כל אלו המנסים כיום להגיע, כביכול, להרגשה רוחנית באמצעות מדיטציות, התבודדות או טראנסים, אינם מבינים שהם בסך הכל מבצעים פעולות פסיכוסומאטיות שאינן בינן לבין הרוחניות דבר. הפעולות הללו לא נועדו על מנת לקדם את האדם לעבר הבורא אלא להיפך, כמו הרבה פתרונות גשמיים המוצעים לנו, גם פתרון הזה מוצע לנו

על מנת לברוח מהמציאות ולא להתמודד איתה, בכלים אחרים, יעילים יותר.

כל מי שמנסה לברוח מהמציאות, המציאות רודפת אותו והולמת בו חזק יותר,

משום שאין מנוס מהשליחות המוטלת על כל אחד מאיתנו - להגיע להכרה הרוחנית האישית ולהשתוות הצורה עם הבורא, עוד בחייו כאן, בעולם הזה.

מבוסס על הוראתו של המקובל, הרב מיכאל לייטמן

שאלה אחת בשבוע

האם הרגשת הבורא היא פיזית, מה חשים כאשר משיגים את הרגשת הבורא?

אי אפשר לתאר את הרגשת הבורא למי שמעולם לא חווה אותה, משום שחסרים לנו הכלים לקלוט את המציאות הזו. רק על ידי חכמת הקבלה, אדם יכול לזכות ולהשיג את הכלים שיסייעו לו להגיע להרגשת הבורא.