אח, איפה איפה הם, המכבים ההם?

כשאני חושבת על מלחמת המכבים נגד היוונים, אני תוהה מה קרה לגברים שלנו. מי מהם היום היה יוצא לכזאת מלחמה? בימינו כל אחד שמחזיק מעצמו "שווה" הוא גבר מתוחזק ומאובזר, עם תספורת וגבות מעוצבות ועם ושרירים מנופחים שלא נועדו להפוך עולמות, אלא בעיקר להרשים בחורות

ynet	– 4 בדצמבר 2007 / שלי פרץ

אתה נמצא כאן:  

שער למתחיל > "בני ברוך" בעיתונות > אח, איפה איפה הם, המכבים ההם?

אני עומדת מול החנוכיה, שוקעת לאיטי במקסם הנרות המרצדים על רקע המוזיקה שמנגן דיג'יי גשם. גם היום, שנים מאוחר יותר, הצבעים, האש, הריח של הסופגניות, עוד מעוררים בי התרגשות נאיבית של אותה ילדה קטנה, ובמוחי שוב פורצת מלחמת המכבים בכותנות נגד היוונים המשוריינים. המעטים מול הרבים. אלה שלא רואים כלום בעיניים מלבד לקדש את מה שהם מאמינים בו. ובראשי רצים שמות גיבורים: יהודה המכבי, מתיתיהו החשמונאי. ועכשיו אני פתאום תוהה, מה קרה לגברים שלנו, מה? מי מהם היום היה יוצא לכזאת מלחמה?

הרי בימינו המסחריים כל אחד שמחזיק מעצמו "שווה", הוא גבר מתוחזק היטב, עם מיטב הביגוד והנעלה, תספורת וגבות מעוצבות למשעי ושרירים מנופחים שלא נועדו להפוך עולמות, אלא בעיקר להרשים בחורות. וזה עוד לפני שאמרנו הסרת שיער וטיפולי פילינג פנים.

אני לא רוצה להכליל, אבל בתור מי שחיה לא מעט שנים בעיר הגדולה, בהחלט נוצר בי הרושם שלרוב הגברים אין חשק גדול להתמודד עם קשיים, לא בזוגיות ולא בכל יתר הנושאים, ובטח לא לצאת לשום מלחמה להשגת איזו מטרה נעלה. לא נעים להגיד אבל החספוס הגברי, או מה שנקרא "תמציות הגבר הישראלי", הולך ומתפוגג. ואני קצת מאוכזבת, מודה.

לא, אני לא רוצה שתזניחו את עצמכם ותהפכו ליצורים גסים ומלוכלכים, סטייל איש המערות של המאה ה-21. אבל אני בהחלט מתגעגעת לזמנים שגבר היה נקרא "גבר" מפני שהתגבר על קשיים, הזיע, נלחם. כשגבר היה מספק לאשה מקום בטוח ומוגן.

היום דייטים רבים מתחילים באיום שהבחורה חלילה לא תראה כוונות רציניות, כי "זה מכניס אתכם לסרטים". אחר כך שלא תראה יותר מדי רגשות, כי "אתם עוד לא מוכנים", ולבסוף שתדחה עד כמה שאפשר את הדיבור על חתונה וילדים, כי "אתם עוד רוצים להגשים את עצמכם".

גם הנשים לא בדיוק מרגישות נינוחות עם התחייבות לוחצת לנצח נצחים. אבל אני חושבת שהקלישאה "נשים רוצות חתונה", עוד לא נותרה לגמרי מיותמת. ויודעים מה – מזל שכך. מזל שאנחנו רוצות משפחה, אחרת מי יודע מה היה עולה בגורל האנושות עוד 100 שנה. לגבי עצמי אני יכולה גם להוסיף, מזל שאני שחקנית לא רעה וידעתי תמיד לא לסטות מהכללים הנ"ל, לפחות בדייטים הראשונים. אבל אחרי שהקשר התהדק לא התביישתי מעולם לגלות לבן זוגי את כל מה שמכביד על ליבי.

"תגיד, מה אתה חושב קרה לגברים?" שאלתי אותו יום אחד.

"לאיזה גברים?" הוא המשיך לקרוא מבלי להסיר מבט ממוסף הספורט.

"גברים בכלל. לא יודעת, הם לא כמו פעם, אתה יודע, שהיו גיבורים, כובשים, נלחמים, מנצחים. היום כולם נראים לי קצת עצלנים, קצת מרוכזים בעצמם מדי".

הוא הרים אלי מבט מנופח והטיח: "כאילו שאתן יותר טובות! בכלל לא מרוכזות בעצמכן, אוהבות, אדיבות.. אה, וגם בעיקר עדינות!"

הוא חזר להתעמק בעיתון, ואני נותרתי עדיין בלי שום תשובה ברורה מה קרה בחברה, שהפך את המיתוס לאנדרלמוסיה אחת גדולה.


גבר הוא מי שמתגבר

אבל כשאני רוצה לדעת משהו, אני לא מוותרת. וכך יצא שמשכתי אותו יום אחד לשיעור קבלה דווקא בנושא חג חנוכה. ברגע האמת, כשהמרצה זרק את הכדור לקהל ושאל אם יש שאלות, העזתי ומיהרתי, לפני שמישהו ישאל אותו למה אוכלים סופגניות, והצגתי לו את שאלתי: "אז מה קרה לגברים? איפה כל הגיבורים מחוללי הניסים?"

להפתעתי הרבה, הרגשתי גל הסכמה בקהל, והמרצה נתן הסבר כזה שקשר בתוכי את כל החוטים, את כל הקצוות המטרידים, וצייר לי תמונה חדשה. תמונה בה הגברים של היום מנותקים מהטבע הפנימי שלהם, מנותקים מידיעת המציאות השלמה. גברים שחיים ללא מטרה עליונה. הגבר נמצא בניתוק, בחושך. הוא לעולם לא יודע מה יביא לחייו הרגע הבא, והוא לא ממש מבין בשביל מה צריך משפחה.

ואיפה הם הגיבורים? הם עדיין נמצאים מבפנים, אבל כנראה רדומים. למה הכוונה? היוונים והמכבים אינם רק אנשים שחיו לפני שנים רבות, אלא כוחות שחיים בנו עכשיו. רק שכרגע המצב הפנימי שלנו הוא עגום – ניצחון מוחץ ליוונים, כשהמכבים שוכבים אי שם כנועים.

מה זה אומר? היוונים הם אותם רצונות בתוכנו, המכוונים לעסוק בחיצוניות בלבד ומקבעים בנו את המחשבה שהמציאות מוגבלת וקטנה, ו"לא קיים שום דבר מלבד מה שנגלה לנו לעין". המכבים הם רצונות פנימיים יותר, הרפתקניים, ששואפים לחקור את הבלתי נודע, ולגלות את תמונת המציאות השלמה. עבורם משמעות החיים היא להתגבר על היוונים, וכך להגיע לגילוי רחב ועמוק יותר של החיים.

באותה הרצאה גם הבנתי בראשונה שעל פי הקבלה מקור המילה "גבר" הוא להתגבר. להתגבר על מה? על האגו, על הרצונות "היוונים" שרוצים לגרום לנו להמשיך ולחיות במציאות הזו, הצרה, הנהנתנית, האסקפיסטית. כדי להוציא את המשימה לפועל, המכבים צריכים לצאת למרד נגד היוונים ולהתחיל לגלות את הכוח העצום שגלום בהם.

אז מה אני בסך הכל רוצה? אני בסך הכל רוצה גבר שיש בו שילוב מנצח בין השניים: שתהיה עדין ומתחשב, איש משפחה, נאמן, ואב למופת, אבל שתהיה גם מחובר לעצמך, לטבע הפנימי יותר, העמוק, שחי בתוכך. לא אסתפק בגבר "דוגמן", שעסוק רק במראה שלו ובחיפוש אחר סיפוקים מהירים. גבר ששכח לגמרי מהכוחות העצומים שקיימים בתוכו.
 אז לכבוד חנוכה הבא עלינו לטובה, אני פונה אליכם בבקשה: התעוררו והחזירו למילה "גבר" את כבודה.

שלי פרץ היא שחקנית, סופרת וכתבת קבלה לעם


האימייל של שלי
 

לחץ כאן למאמר המקורי