התנאים לפרסום הידיעות שבחוכמת הקבלה

שיחה (27.6.04) על המאמר

אתה נמצא כאן:

שעל למתחיל > מאמרים מדעיים > שיחה (27.6.04) על המאמר

"קיימות שלוש סיבות להסתרת הידיעות שבחוכמת הקבלה:

·         אין צורך;

·         אי אפשר;

·         סוד שמור של הבורא ("סוד ה' ליראיו").

אין אף פרט קטן בחוכמת הקבלה שלא חלים עליו שלושת האיסורים האלה, וההיתר לגלות ולפרסם ידיעה כלשהי מתקבל רק כאשר מתמלאים כל התנאים שמציבים שלושת האיסורים האלה.

האיסור "אין צורך" מאפשר את גילוי הידע רק אם יש בכך תועלת גלויה לחברה. חוכמת הקבלה טוענת ש"מוסיף דעת - מוסיף מכאוב", יתר על כן, אם הידע נופל לידיהם של בני אדם לא ראויים ושפלים, הם עלולים להשתמש בו לרעת החברה. את התוצאה של הגילוי הלא-מבוקר של הידע אנחנו רואים בחיינו מלאי-הדאגה, בסכנת ההשמדה, בטרור. הסיבה לכך היא שרוב בני האדם שייכים לאותם אלה שפועלים מתוך עקרון של "מה בכך", כלומר, הם מתייחסים לפרסום ידע שאין בו צורך בקלות ראש. ודווקא הם שגורמים לריבוי הייסורים בעולם. לפיכך קיבלו המקובלים רק תלמידים שיוכלו לשמור את הידע, ולא לגלות אותו אם אין בכך צורך."

יש תנאים לפרסום הידיעות על חוכמת הקבלה, וליתר הידיעות אין תנאים, מפני שיש חוק של השתוות הצורה, של התאמת הכלי לאור, של הקדמת הכלי לאור. והחוק הזה פועל על כל חלקי הבריאה בצורה כזאת, שאם האורות באים לכלים לא ראויים, מתרחשת שבירה. וחטא אדם הראשון היה שאכל "פרי עץ לא בשל". כלומר, כל החטאים הם מפני שהכלי עדיין לא בשל.

הבורא שיצר את הנברא עם רצון לקבל, ורוצה להביא אותו לדרגת השוואת הצורה, לדבקות, נותן לנברא בעיה, עבודה, שעל הנברא להגיע לפתרונה. למצוא היכן היא בדיוק השתוות הצורה, במה, באיזה אופנים, באיזו דרך, באיזו שרשרת היא צריכה להתפתח. ובפתרון הזה הנברא חייב להיות לפני הבורא. כלי קודם לאור.

וכל התיקונים האלה של הכלים, נעשים על ידי האורות. אבל התיקונים שעושים האורות, הם באים רק בהתאם להעלאת מ"ן, רק על ידי התפילה. אפילו בתפילה לפני תפילה, כלומר, על חיסרון שאין חיסרון, או על כל התחלה שהאדם מרגיש איזה קשר, שאין לו קשר ולא רוצה קשר, גם עליהם חייבת לבוא תפילה, העלאת מ"ן. ומקצה החוט הזה האדם מתחיל להתפתח, עד שמגיע לתפילה אמיתית, לדרוש את האור המחזיר למוטב.

ואם בנברא לא מתפתחת שרשרת הבקשות הללו, מתוך עצמו, מתוך הכרתו, במה הוא נמצא ולאן עליו להגיע, נקרא שהוא "פרי לא בשל". ובדרך הזאת אסור לו, מתחילת הבריאה ועד סופה, לקבל משהו לא לפי מצבו, לא לפי דרגתו, כי הוא רק יקלקל אותו. הוא לא יבנה בנברא את הבקשה, את הכלי, אלא ההפך, הוא עלול לסתום אותו, ולבלבל אותו, ולהעמיד לפניו מטרות ומטלות לגמרי שונות ולא נכונות לעת עתה, למצבים שבהם הוא נמצא.

ולכן מלמעלה, מהשמים, האורות מגיעים תמיד לפי הסדר, ומגלים בתוך הנברא רשימות לפי הסדר. אבל הנברא יכול להתקדם, יכול להגיב בעצמו על האורות הללו, רק על ידי הסביבה. אמנם הבורא מעורר אותו לפי סדר נכון של סיבה ומסובב, אבל הנברא יכול להתחיל לממש את הסדר הזה, או אפילו להימצא ללא ידיעתו תחת אותה התפתחות מהשמים, רק אם הוא נמצא בחברה.

לכן הבורא ברא סביבנו חברה, סביבה. כדי שהנברא, על ידי שימוש נכון בחברה, יוסיף מידת השתוקקות למה שמעורר בו הבורא. ובדיוק לאותו כיוון, ימצא כוחות סביבתיים שידחפו אותו קדימה, שזו כל בחירתו החופשית. ואם הנברא לא משתמש בחברה בצורה נכונה, אז למרות שהבורא כל פעם מעורר אותו נכון, הוא במקום למצוא כוחות נכונים להתקדם בדרך ולהוסיף יגיעה, שמביאה אותו למ"ן הנכון, הוא מוצא בחברה מטרות שקריות ובלבול, ולא מתקדם באותה צורה שהבורא מעורר אותו, אלא למשהו אחר, והדרך נעשית לו מסורבלת, קשה וארוכה.

בדומה לאותם מקרים בחיים, שנמצאים באיזו דרך ולפתע פונים לכיוון לא נכון, ואז מגיעים למבוי סתום שמגלים את הטעות, ונאלצים לחזור ולמצוא את הכיוון הנכון שבו צריך להמשיך. כך האנושות כבר אלפי שנים נמצאת באותו חיפוש אחר המטרה הנכונה, ועדיין לא מצאה את נקודת הפריצה לכיוון הנכון.

ולגלות את הכיוון הנכון, יכולים רק לאחר שמגלים את כל יתר הדרכים, שכולן מביאות את האדם למבוי סתום. אבל אין חובה להיכנס לאותם דרכים. אלא על ידי החברה אפשר לעורר אור מקיף, ובאורו לראות את השביל הנכון  מלכתחילה, ולהימנע מכניסה לכל יתר השבילים.

וההליכה הנכונה תלויה כולה במידת בשלותו של הנברא. לכן חשוב שהחברה, הסביבה, תביא לנבראים רק את הדברים הנכונים להתפתחותם. ואלה שמן הסתם מביאים לאנושות ידיעות, שאין בהן צורך להתקדמות כלפי המטרה בלבד, הם שמזיקים לאנושות. ולכן חכמי הקבלה הזהירו במיוחד, שאסור לגלות לאדם דבר טרם זמנו, לפני שזקוק לו. משום שהוא עלול לקבל אותו בצורה לא נכונה, ולפרש אותו בצורה שאינה לטובת התקדמותו.

אם האדם מתבלבל וקולט מטרות, או קונה רצונות מהחברה, בעניינים הקשורים לחייו הרגילים, אין זה נורא, כי הבלבול נשאר במישור העולם הזה. אבל אם הוא מקבל ידיעות על חוכמת הקבלה, שאינן לפי דרגתו, הן עלולות לגרום לטעות מתמשכת, שייקח לו זמן רב ויגיעה רבה להתגבר עליה, ובכך תיגרם לו אריכות התיקון. לכן המקובלים דאגו תמיד, על מה שנמצא בשליטתם, לא לפתוח אותו מעבר לצרכיו של האדם.

וגם בלימוד הקבלה, גם בדרך הרוחנית, כל מה שיש לכל אחד ואחד, הוא מקבל מלמעלה, מהבורא, לפי מה שלטובתו, והיתר תלוי רק במידת התפתחותו. לכן אסור לדרוש מלמעלה "תביא!", אלא לדרוש עזרה בתיקון, וכל היתר כבר יבוא. כפי שכתוב: "שנא את הרבנות", כלומר, צריך לשנוא את הגדלות, לקבל יותר ממה שהאדם זקוק לפי מידת הכלי שלו. כי בכך האדם נעשה למקבל במקום להיות המשפיע.

לכן ידע וכוחות צריכים רק לשם התפתחות מידת ההשפעה באדם. ואם הצורך לידע וכוחות אינו נובע מרצון להשפעה, אלא רק מרצון לקבל, מרצון למלא את הכלי, הצורך הזה לא יכול להתקיים ברוחניות. ואם הוא לא מתקיים מלמעלה, אלא על ידי החברה, על ידי הסביבה, הוא מזיק לאדם. מחברה מותר לקבל רק התרשמות מרצון החברה, ולא ידיעות, כדי להוסיף רצון להתקדמות כלפי מעלה.

לפיכך בין החברים לדרך, אין צורך לדבר על ידע, על ידיעות, על ניסיון בעבודה, ולא כל שכן על אופני היחס של האדם לבורא. אלא כפי שהיה נהוג תמיד בין המקובלים, לדבר על דברים קלי ערך, ומתוך ההתקשרות החיצונית הפשוטה להעביר אחד לשני, התפעלות מהרצון שיש בלב להשגת התיקון. ואין צורך להתחלק איש עם רעהו במידע או בידיעות, כי גילויים באים מלמעלה.

לכן התנאי הראשון לגילוי ידיעותיה של חוכמת הקבלה, הנקרא "אין צורך", הוא תנאי חמור מאוד. ואחרי אלפי שנות התפתחות מתגלה היום לאדם, שחייו הגשמיים האומללים נקלעו למבוי סתום, מפני שהוא התמלא בידיעות לא נחוצות למטרה. שאם האנושות היתה בוררת ומקבלת, רק מה שצריך למטרה, לא היה לה צורך בהתפתחות טכנולוגית, כלכלית, תרבותית ובכל אופני החברה והשלטון. אלא כל דאגתה היה רק על כיוון התפתחות אחד, על הכיוון הרוחני. ובכל היתר היתה מסתפקת בנחיצות בלבד.

למה התפתחות טכנולוגית, כלכלית ותרבותית, מפריעה להתפתחות רוחנית?

ההתפתחויות האלה מפריעות, מפני שהן ללא צורך. אם האדם היה מתפתח בהן במידת הצורך, אז הן היו דבר נכון וטוב. אבל בכל סוגי ההתפתחות האנושית, על כל אופניה, התרבותי, הכלכלי, המדיני והחברתי, המטרה של האדם היא להגיע על ידם למילוי.

ואם האדם היה מפתח את יתר אופני ההתפתחות הגשמיים, מתוך הצורך להגיע לדבקות בבורא, הם היו מובנים לו מתוך הצורך בהתפתחות רוחנית, ולפי זה הוא היה מתפתח. או לא היה צורך שיתפתח בהם, אלא הם היו מסתדרים מתוך השפע הרוחני, שהיה מביא תוצרת, מילוי, הרגשה של מילוי, גם בגשמיות, "בגשם".

בכל הכיוונים האחרים חוץ מרוחניות, שהיא הנחיצות יחידה שצריכה להיות מחויבת, ההתפתחות אינה נכונה. מפני שכל יתר שבילי ההתפתחות של האנושות והאדם, התפתחו מבלי להתקשר למטרת הבריאה. אלא לפתע החלו לייצר ולעסוק בדברים מיותרים, שאין בהם צורך. לכתוב ספרים ושירים על נושאים שאינם שייכים למטרה, ולפתח מכונות ומדעים שלא נחוצים להשגת המטרה.

ועל העיסוקים המיותרים האלה בזבזנו אלפי שנים וכוחות, שהביאו את האנושות לאותו סיבוך, שמתגלה לה כעת. אם היו אומרים לה לפני מאתיים שנה, שההתפתחות הטכנולוגית והתרבותית של האנושות אינה לטובת האדם, איש לא היה מקשיב, כי כולם היו מסוחררים מההתפתחות הזאת שמביאה אושר ותקווה לאדם .

אבל כעת, ככל שמגיעים לסוף, מגלים עד כמה ההתפתחות הזאת היתה לרעתנו. כנגד ההתגלות ההדרגתית של הנקודה הסופית, של מטרת הבריאה, מתגלה לעינינו ההתפתחות השקרית שלנו. אבל בזבזנו עליה אלפי שנות חיים, של סבל רב ויגיעה, שהלכו כולם לסיטרא אחרא, ועוד יהיה עלינו לצאת ממנה. האנושות עוד לא מכירה את כל הדרך חזרה, את דרך התיקון.

וכמו במצב הכללי, כך גם בחיי האדם הפרטי. אחרי ארבעים שנות עבודה ויגיעה בבניה ועשייה, לאחר שנגמרים לו הכוחות, האדם מגלה פתאום שלא השיג כלום בחייו. לכן בחוכמת הקבלה לא נאמר שאסור להתפתח, אלא ההפך, תמיד באה התפתחות, אבל בצורה הדרגתית, מכסף לכבוד, למושכלות, ורק בסופה לרוחניות. התפתחות שחייבת להיות מתוך רצון להגיע למטרה, מתוך "סוף מעשה במחשבה תחילה", מבלי לאבד את המטרה מתחילת הדרך.

ואז הרצון לקבל יתפתח בנו בצורה הדרגתית, אבל נשתמש בכסף, כבוד, שליטה ומושכלות, לצורך השגת המטרה. וכך תמיד יבוא הכלי מבושל בצורה הראויה, ולפי אותה צורה יקבל את המילוי. כלומר, הכלים יהיו מותאמים לאורות, ושניהם יתפתחו יחד זה על ידי זה, ויגיעו למטרה בצורה הקצרה והטובה ביותר. כי אמצע הדרך היא תמיד סבל. ואין חיוב ולא מצווה להיות באמצע. ואם יכולים לקפוץ לסוף, חובה לקפוץ. אלא שבלתי אפשרי לקפוץ לסוף.

לכן הרצוי ביותר, לעשות את הדרך בצורה נכונה, טובה ועקבית. להתפתח מסיבה למסובב כמה שיותר צמודים, בלי לברוח בכל צעד הצידה מהמטרה, אלא במצב הנוכחי לגלות, שגם המצב הבא הוא הכרחי. כפי שיקרה עם האנרגיה הגרעינית שפיתחנו. אנחנו עוד לא יודעים, כי עוד לא גילו לנו, עד כמה האנרגיה הזאת היא דבר איום ונורא, שלא נוכל להיפטר ממנו. לא לסגור כורים גרעיניים ולא לנטרל פצצות גרעין.

העולם הופך למחסן עצום של אנרגיה גרעינית, שבכל רגע עומד להתפוצץ ולהביא נזק נוראי, ואין מה לעשות נגדו. אין לאדם לא כוחות ולא כסף ולא טכנולוגיה, לנטרל את מה שעשה במו ידיו. כפי שקורה גם עם רעלים וגזים שיצר. לא רק שבלתי אפשרי לשמור עליהם, אלא עוד כמה שנים יתגלה איזו פצצה מתקתקת עצורה בהם.

כל הכוחות שנמצאים היום בידי האנושות, לא מספיקים כדי לנטרל את כל אותם גזים רעילים וכל אותה אנרגיה גרעינית שטמונה בפצצות. לאנושות אין שום אמצעים להיפטר מהם, גם לא לזרוק אותם מכדור הארץ. וכך יתגלה לעינינו, עד כמה אותם פיתוחים שפיתחנו הם כדברי הכתוב, ש"אין בהם צורך".

איך אפשר להישמר בלימוד ובהפצת הקבלה לא לקבל ולא לתת יותר ממה שצריך?

אם לומדים לפי המקורות, שהשאירו לנו בעל הסולם ורב"ש, נמצאים בשמירה מעולה של הכתבים עצמם. מהכתבים אי אפשר לקבל יותר ממה שהאדם יודע. אין לו כוחות, ואין לו מידע, יותר ממה שאפשר להעביר לאחרים. הוא רק צריך בצורה אנושית לדאוג, שאנשים ישמעו ויבינו בצורה נכונה וטובה. בדומה ללימוד בבית ספר, שמלמדים ילדים במנות קטנות, לפי דרגת התפתחותם. כך גם לימוד הקבלה צריך להיות מועבר במנות קטנות, לפי דרגת התפתחותו של האדם.

ובחוכמת הקבלה בניגוד למה שחושבים, אין בה לא כוח ולא קסם, שאפשר להעביר אותו מאחד לשני, שהשני בא ונוטל ומשתמש בו לרעה כדי לנצל אחרים. אין שום סכנה שעל ידי חוכמת הקבלה נותנים לאדם כוחות וידיעות מהשמים, שאיתם הוא עלול להזיק לעצמו ולאחרים. חוכמת הקבלה פועלת רק עם מסכים. ללא מסך אי אפשר להיכנס ולפעול ברוחניות.

ומי שיש לו מסכים, הוא כבר יודע ויש לו חשבונות משלו, מה ואיך לפתוח לתלמידים ולאנשים אחרים. ומי שאין לו מסכים, הוא רק צריך לדאוג כמו כל מורה בבית ספר, להעביר לתלמיד את כמות הידע שמתאימה להתפתחותו. לכן, אין טעם ללמד אנשים חדשים חלקים מתקדמים של "תלמוד עשר הספירות", או לא לבלבל אותם עם פלפולים שמתעמקים בהם תלמידים ותיקים. כי לכך צריך הכנה, הכנה שכלית ומעט נפשית, שתוך חודש, חודשיים, כל תלמיד מתחיל מדביק גם את הפער הזה.

לכן אין בעיה בלימוד הקבלה, שמעבירים או לא מעבירים מידע אסור מרוחניות. אלא בדומה לכל לימוד רגיל, צריך לשמור על העברת החומר לפי תוכנית לימוד שמתווים מראש ומחליטים שהיא המתאימה לאותם תלמידים.

האם אפשר "להחזיר למוטב" התפתחות מזיקה?

תפקיד הקבלה לדאוג להתפתחות הרוחנית, ולא איך לנטרל פצצות גרעיניות וגזים רעילים. עליה להביא לאנושות את הידיעה על ההתפתחות הנכונה. ועל ההתפתחות הרעה, הידיעה שהיא רעה, עוד צריכה להתגלות. האנושות עוד צריכה להבין ולהכיר בהתפתחותה הנוכחית כרעה, במלוא הכרת הרע שבה. כדי שהכרת הרע הזאת והצער ממנה יעזרו לאנושות, לא רק לצאת מהם, אלא לעזוב את כל יתר דרכי ההתפתחות, מלבד התקדמות למטרת הבריאה.

ואסור לטשטש את הרע הזה. האדם שנמצא בהכרת הרע, אסור להביא לו תרופה, לפני שהוא רואה את המחלה שלו. אחרת היא לא תרופה, הוא לא צריך אותה. כל פעם צריך להיות כלי מוקדם לאור. והקבלה בתרופה שהיא מביאה לאנושות, אינה מטשטשת את הבעיה של האנושות. אלא ההפך, היא מעוררת את האדם לראות אותה הרבה קודם. כי בלי לראות אותה ובלי להכיר שהיא רעה, האדם לא יוכל למצוא את הדרך הנכונה.

לכן נאמר בקבלה, שבא האור "ומחזיר למוטב". על ידי מה? האור פותח לאדם את הרע שהוא נמצא בו, לפני שהרע מתגלה לו בצורה טבעית. על ידי השכל, על ידי החוכמה. האדם מתחיל לראות את המחלה, כמו בצילום רנטגן, לפני שהיא נאחזת בכל הגוף. וזהו עניין "האור המחזיר למוטב", שמושכים אורות המקיפים. משום שרוצים לגלות את הכרת הרע, לתפוס את הטעות עוד בשורשה, לפני שהיא מתגלה בכלים הסופיים.

בדומה לסטייה משביל הליכה, שלאחריה צריך לבדוק אם נשארים בכיוון הנכון או לא. כך הקבלה רוצה לפתח באדם כעין צילום רנטגן, שדרכו הוא יראה את סוף הדרך. את האמצעי הזה הנקרא "הכרת הרע", על ידי התורה. וההכרה הזאת חייבת להיות לאדם, כדי שיראה מה יש בסוף, שיתאר את עצמו כנמצא בסוף. הוא חייב להרגיש את סוף הדרך, ולבדוק את כל יתר הדרכים שיש מלבד הכיוון הנכון.

ואם יש לאדם אור, שדרכו רואים את כל השבילים עד סוף הדרך, האור הזה מקצר לו את הדרך. אבל רק מקצר, כי האדם עצמו חייב ללקט את כל ההתרשמויות הנכונות והלא נכונות מן הדרך, כי בלעדיהן בלתי אפשרי להגיע לסופה. לכן מי שעובר בדרך, אינו מפספס אף שלב. אבל הוא יכול לעבור את השלבים הללו ב"דרך תורה". כלומר, להכיר בכל מצבי ההתפתחות האחרים כרעים, מבלי להיכנס אליהם עם החומר, עם הגוף, ולהתבלבל בהם עשרות שנים.

לטעום את התפתחותו הרעה של כל פרט ופרט, ורק לאחר מכן לגלות את הדרך הנכונה. אבל לעשות את ההליכה כולה באור, בעזרת אותו מכשיר הנקרא "המאור המחזיר למוטב", שבדומה לצילום רנטגן, מאתר איפה נמצא הרע, ולפי "התמונות" שלו רואים מיד איך ללכת. 

איך אפשר לפתח את הרצון לרוחניות מבלי לטעות בדרכים אחרות?

רק על ידי החברה.

מהי הכרת הרע הנכונה?

הכרת הרע הנכונה היא לגלות את הרע, לא במצב שהוא התפתח לצורתו הסופית, שמאין ברירה בורחים ממנו. אותו מצב הנקרא "מכבש ההתפתחות", שבא ונותן לאדם מכה מאחור. האדם מגיע לסוף ובאין ברירה, מכוח הרע שמתגלה, הוא חייב לחזור ולחפש דרך אחרת. אלא לראות את הכרת הרע מראש. מה שאפשרי רק על ידי החברה.

"לראות מראש" פירושו, שחברה לא יכולה לספק לאדם חוכמה, אור, אלא מהחברה מקבלים התרשמות בתוך הרצון. והתוספת הזאת של הרצונות, שנכללים בהם מהחברה, שקולטים מהחברה, הם רצונות למטרה, לעומת רצונות לכיוונים אחרים. חברה נכונה נותנת לאדם רצון לשביל אחד, לעומת עשרות השבילים שיש לפניו. היא מגדילה לו את הרצון לכיוון הנכון, וכך גדל הסיכוי שלו להתקדם בו, או לגלות את הפחיתות, את השקריות, של כל יתר השבילים, לעומת השביל הנכון.

אבל באותה מידה החברה יכולה לתת מידע וידיעה על התפתחויות לא נכונות. לכן צריך לדרוש מהחברה רק כוח להתפתחות נכונה, ללכת בחיוב. ולא על ידי הטפת מוסר שלא כדאי ללכת. זו דרך לא נכונה. בדרך הזאת נמצאים בייסורים, בהרגשה רעה של השגחת הבורא. אלא להיות בהתפתחות נכונה, לקבל מהחברה כוח של משיכת יתר לכיוון הנכון.

מה האדם עצמו יכול לעשות כדי להגיע מהר להכרת הרע?

לכן צריך להשקיע בחברה, לעורר בה יתר כוח לכיוון הנכון. ולהשקיע בכניעה כלפיה, להתפעל ממנה ביתר עוצמה לכיוון הנכון. וזו ההכנה. לדרוש מהחברה התפתחות לכיוון הנכון, ולדרוש מעצמי להיכנע כלפיה, כדי שהחברה תשפיע עלי. אבל אם למרות התיקונים שעושים, לא רואים תוצאות, צריך להבין שאנחנו לא חיים לבד, שיש לנו חיבור לכל העולם, לכלי כללי.

למה התפתחות תרבותית נחשבת התפתחות רעה?

שירים על אהבה גשמית, או סרטים שמבלבלים את העולם, במטרות שהם מציבים על המסכים, מקצרים את הדרך של האדם, כי הם מזרזים את ההתפתחות הרעה. על ידי ההתפתחות התרבותית הזאת, האדם מגלה את הרע הרבה יותר מהר. לכן יש התפתחות. יותר גרוע להישאר באותו רצון קטן ושקרי כל החיים, מאשר לממש את הרצון, ליישם אותו, אפילו עד המצבים הנמוכים ביותר, כדי מהר לגלות שהכל ריק. לכן שירים וסרטים עוזרים כרע במיעוטו. אבל בצורה אידיאלית, ודאי שהיה יותר טוב אם האדם לא היה נכנס לכיוון ההתפתחות הזה. והיה רואה מראש ובאופן חד משמעי שההתפתחות צריכה להיות רק לכיוון אחד.

האדם מחפש מילוי. אבל במקום כל פעם לחפש מילויים באותה שיטה, ולא למצוא אותם, ורק בסוף ללמוד, שבצורה כזאת אי אפשר להתמלא, האדם יכול לקנות שכל מראש. לראות שלא יעזור לו כל פעם להיתקע באותה טעות, באשליה שאולי בצורה כזאת או אחרת יהיה לו יותר טוב. ולחלק פרסים לאלה שמצליחים להביא לו כביכול יותר תענוג ויותר לבלבל אותו.

מה היתרון בגילוי מוקדם של הרע?

אין תרופה לפני ידיעת המחלה. לכן צריכים לדעת שיש מחלה. לעבור צילום רנטגן, כדי לגלות את המחלה לפני שהיא מתגלה על הבשר מתוך סבל ונעשית חשוכת מרפא. למה הולכים לרופא מומחה? הוא מסתכל על האדם ומיד יודע מה המחלה. והאדם עצמו מסתכל ולא רואה, ולא לוקח תרופה. לכן צריך מומחה.

ומיהו מומחה? "חכם שעיניו בראשו", "הרואה את הנולד", מה ייצא בסוף. ומה המומחה אומר לאדם? "אם לא תיקח תרופה לרפא מיד את המחלה, תגלה אותה בעוד שנה. ואז עלול להיות מאוחר, וכל הזמן תחיה בסבל". בדיוק כך עושה הקבלה. היא אומרת לאדם, שיש בורא, רופא כל חולים, שעל ידי האור שלו, הוא יכול לגלות לנו מראש מהי המחלה שלנו.

כל עניין לימוד חוכמת הקבלה, הוא רק כדי למשוך אורות מקיפים, בדומה לקרני רנטגן. שיראו לנו מראש את התוצאות, שנכיר את הרע, לפני שנכנסים אליו. וההפך, כל התפתחות שלא לצורך, מיד נכיר שהיא רעה, מבלי לגעת בה. ועוד יותר מכך, כל אלה שמביאים לעולם צורות התפתחות לא נכונות, מיד נזהה אותם ונמגר אותם מן העולם.

לכן, אומר בעל הסולם, יש תנאי של "אין צורך", שאסור לגלות לאדם משהו, שאינו מפתח אותו לכיוון המטרה. האדם חייב להתפתח לכיוון המטרה, ולא יעזור לאנושות ללכת לכיוון אחר ובצורה אחרת של התפתחות. כי בכך האדם רק מביא על עצמו צרות. לכן "אין צורך" היא ההגבלה הראשונה על חוכמת הקבלה והיא מאוד חמורה. גם כלפי המקובלים ותלמידיהם. אותם תלמידים שנחשבים "תלמיד חכם", לומדי חוכמה, כלומר, אלה שנמצאים בדרגות רוחניות.

אסור לפתוח לאדם יותר מדרגתו, אלא רק אותה מידה שעוזרת להתפתחותו. מסופר על רב"ש, שפעם העביר שיעור בעיר החרדית גֵיְיצֶאט שבאנגליה, לתלמידי רב דסלר, תלמידו של בעל הסולם, שכתב את "מכתב מאליהו" וספרים נוספים. ותוך כדי השיעור הוא פתח להם יותר ממה שמותר היה לפי מידת ההכנה שלהם. בתום השיעור הם באו אליו, והודיעו לו שהם מוותרים על דרכם והופכים להיות תלמידיו. בינתיים רב"ש נאלץ לנסוע ללונדון לשבועיים, וכאשר חזר הסתבר לו שהם כבר שכחו והמשיכו ללמוד כרגיל.

קורה גם למקובלים, שהם מגלים לאדם יותר שמאל ממה שצריך. כי באור של המקובל האדם רואה את המצב כנגדו, את החושך. ובכך יכולים להזיק לאדם. להוציא ממנו את הכוחות להתפתחות, את  התקווה, את הביטחון, ואז האדם נופל, משום שהוא לא מוכן עדיין לסבול מצבים כאלה. כך גם קרה לבעל הסולם עם נכדו הגדול. הוא סיפר לו מעט על העבודה הרוחנית. והנכד הבין שבלתי אפשרי להשיג רוחניות, והפסיק לעסוק בהתפתחות פנימית, אלא עסק כל ימיו רק בלימוד. גילו לו קו שמאל יותר מהמידה שהיה צריך, והוא הרגיש עד כמה הרוחניות בלתי מושגת.

צריך שתחילה יהיה לאדם קו שמאל. אם לפי הטבע שלו הוא עדיין לא התפתח במידה מספקת, למרות שנמצא בקבלה, אסור לפתוח לו יותר ממה שבכוחו לסבול. ובעיקר צריך לנקוט משנה זהירות, לא להביא את האדם לייאוש. שלא יחשוב שההתקדמות לרוחניות קשה מדי ובלתי אפשרית, ויחליט לחכות. אדם חי ומתקדם מחיוב, משמחה, ממילוי.

ולכן צריך לדאוג תמיד להשאיר תלמידים בהרגשה טובה, במרץ, בביטחון ותקווה. וה"אין צורך" שייך לגילוי קו שמאל. אסור שהאנשים יצאו משיעור או מישיבת חברים בהרגשה לא טובה, אחרת אין התקדמות. הם צריכים לצאת מהם בשמחה ובהתפעלות.

האם האדם צריך לפתח כוח סבל כדי להתקדם למטרה?

האדם לא מסוגל לפתח בעצמו כוח סבל. כוח סבל הוא תוצאה מחשיבות המטרה. אם בא אור, ומעורר באדם חשיבות המטרה, מראה לו עד כמה היא גדולה וחשובה, האדם מיד מקבל כוח לסבול כדי להגיע אליה. לכן צריך להגדיל בעיני האדם את גדלות הבורא, ואז כדאי לו להיפטר מיתר הדברים, ולסבול מכל מה שיהיה בדרך, כדי להגיע אל הבורא. גדלות הבורא נותנת לאדם כוח לסבול.

אחרת, הכוח של האדם הוא כוח הייסורים, שהאדם חייב לברוח מהייסורים, מהרע. אלא שהוא פועל רק לטווח קצר. האדם יוצא קצת מהייסורים וכבר טוב לו, והוא לא רוצה יותר כלום. מכבש ההתפתחות פועל על האדם רק לאותו רגע. וברגע הבא הוא שוב צריך להגיע עד להכרת הרע, ושוב לברוח מהרע באיזה מילימטר, עד לנקודה הבאה בדרך, שבה ירגיש קצת יותר חופשי ויוכל לנשום לרווחה. ואז שוב יצטרך לגלות את הרע. כך נראית כל הדרך שלנו.

מה שאין כן, אם האדם תופס מטרה רחוקה, אבל גדולה בעיניו, אז הוא לא צריך שום כוח דחיפה מאחור. אלא הוא נמשך אליה ותופס אותה כמטרה, שעוד מעט יקבל אותה, ומרגיש מראש את המילוי. וכבר לא זקוק לשום דבר חוץ מהמטרה, שכל הזמן היא תלך ותגדל בעיניו.

איך אפשר בהתפתחות רוחנית להשתמש באותם רצונות גשמיים, לכסף, כבוד, מושכלות?

ההבדל בין הרצונות הוא רק בגודל הרצון. בעולמנו גודל הרצון מתבטא בלבוש מסוים, שנקרא או "כסף", או "כבוד", או "שליטה", או "מושכלות", שהם לבוש חיצוני על הרצון הפנימי. את הלבוש הזה מרגישים ברוחניות בצורה אחרת.

בעל הסולם כותב, שבגמר התיקון האדם יעבוד כל היום לטובת הזולת ולא יתבטל, או יעבוד כדי להרוויח רק את לחמו. אלא ההפך, האדם יעבוד עבור חסרונותיו של השני. ואז במקום כבוד עצמו, הוא יעבוד כדי למלא את כבוד הבורא. והשליטה שלו תהיה על עצמו ולא על האחרים.

כל הביטויים החיצוניים האלה, הם כולם צורות שהרצון לקבל מקבל כאשר הוא גדל, בדומה למה שקורה לילד שגדל. בהתחלה הוא אוהב צעצועים, אחר כך ספרים, מאוחר יותר סרטים או מחשב, ובבגרותו מכונית או אופניים. וכל ההבדל הוא רק ברצון לקבל שגדל.

ככל שהוא גדל מתעוררות בו צורות חדשות, שהן צורות מלאכותיות, שהחברה מביאה לו. ואם הוא מוצא חברה אחרת, ההתפתחות שלו היא בצורות אחרות. בתוך האדם יהיה אותו רצון לקבל שגדל. אבל בחברה אחרת הוא יעורר ציור, לבוש חיצון, צורה חיצונית אחרת.

בשבט אינדיאני, אדם עם רצון לקבל של מאה קילו, רוצה שיהיה לו מלבושים עם כמה פסים, כך הוא מרגיש גדול בחברה. ובחברה אחרת הוא רוצה מחשב או אופניים. תלוי בחברה מהו הציור שמציירים. לפי החברה האדם מצייר לעצמו מהו הרצון שלו ואיזה מילוי מגיע לו.

לכן אם נתפתח לקראת מטרת הבריאה, כל הצורות שנקבל בהתגברותו של הרצון לקבל יהיו מכוּוַנות אחרת ממצבנו הנוכחי, הן יקבלו צורה לקראת המטרה.

האם קל יותר לבצע העברת רצונות בילדים?

עם ילדים אפשר להצליח יותר מאשר עם מבוגרים, כי הם עדיין לא מבולבלים על ידי מטרות שקריות, שהחברה מילאה כבר את המבוגרים. אם ילדים מתחנכים בסביבה נכונה, הם מתפתחים נכון. אלא שהסביבה הזאת חייבת להיות אמיתית. ולא כמו ברוסיה, שרצו לחנך דור חדש על אידיאלים, שלא היו קיימים בחברה עצמה, ולכן הגיעו לפשיטת רגל. משך שנים הטיפו לדור הצעיר, שצריך לאהוב את הזולת, בעוד בחברה עצמה האידיאלים האלה לא התקיימו כלל.

אהבת הזולת היתה קיימת, אבל היא לא שימשה כאידיאל של הגדולים. לכן הילדים תפסו אותה בצורה שקרית. הם שאפו לתפוס את הרעיון שלימדו אותם, אבל גילו שהוא בחברה מתקיים לגמרי ההפך. בחברה היה מורגש היטב ההבדל בין הרצוי למצוי, וההבדל הזה קלקל את הדור. אבל אם הגדולים היו מבינים, שכדאי לקיים אהבת הזולת, למרות שבעצמם לא קיימו אותה, אלא רק היו רואים בה מטרה, ילדיהם היו מפנימים אותה כמטרה. הם היו סופגים את הרעיון הזה מהחברה וגדלים לאור התפיסה החדשה. ולפחות הם, אם לא האבות, היו מתפתחים בצורה נכונה.

גם בגמר התיקון, אומר בעל הסולם, יהיו אנשים שלא יוכלו להתרשם מהמטרה. אבל אפשר יהיה לקבל אותם בתנאי, שהם עצמם יתכופפו כלפי החברה, כלפי מטרתה שהיא דבקות בבורא, ויחתמו על התחייבות, שהם מוסרים את ילדיהם לטיפול החברה. הם בעצמם לא יקבעו את גורל ילדיהם, כי הם לא בכיוון הנכון כלפי המטרה, אלא ימסרו את ילדיהם לחינוך החברה. רק בתנאי הזה האדם יוכל להצטרף לחברה המתוקנת. כי בדרך כזאת ניתן לנטרל את הגישה שלו, ולהציל את התפתחות ילדיו.

איך אפשר כבר היום להביא ילדים להתפתחות נכונה?

כיום אנחנו נמצאים בתקופת מעבר, וצריך להשתדל לעשות מה שאפשר. אבל ילד שגדל בחברה, שהאידיאל שלה הוא מטרת הבריאה, אם הוא מַפנים את האידיאל הזה, הוא רוכש את הנכס הגדול ביותר שרק יכול להיות לאדם. רק צריך לשמור שלא ייצא לחברה אחרת. כי שם הוא מיד יקבל התרשמות, שבלתי אפשרי לו להיסגר ולהיבדל ממנה.

לכן בעל הסולם אומר, שצריך לבנות חברה קטנה, קבוצה, שתקיים את כל חוקיה של החברה הרוחנית. ובה יתפתחו גם החברים וגם הילדים לכיוון הנכון. והדור החדש שיגדל בה, הוא יגדל בסביבה נכונה. וכרגע צריך לעשות כמה שאפשר. כי אין בתי ספר, אין גני ילדים, אין את כל המערכת שיכולה לספק לאדם סביבה נכונה לחיות בה. אלא הילדים יוצאים לעולם הרחב ולתרבות הרגילה.

מהבעיה הזאת נובעת השמירה היתירה של החברה החרדית על החינוך שלה. הם לא רוצים שום השפעה זרה. לא טלוויזיות, לא קולנוע, לא סרטים, ולא לצאת מהמסגרת שלהם. למה? כי הם מבינים היטב מה זה נקרא "חברה זרה".

מהו התנאי להקמתה של חברה שמתפתחת נכון?

אם לקבלה יהיו תומכים ואמצעים וחברים רבים, אז היא תוכל לבנות חברה כזאת. כדי לפתח מערכות חליפיות צריך כמות גדולה של אנשים. כל זרם חרדי שמכבד את עצמו, בונה לעצמו מערכת חינוך שלימה הכוללת גני ילדים, בתי ספר, כוללים, כיתות לימוד. ובנוסף לה מערכת בריאות, מערכת סיעודית תומכת ועוד. כמו מדינה בתוך מדינה. ובצדק. כי מי שרוצה לשמור על הקו שלו, חייב לבנות חברה משלו. כי ברור לכולם שהסביבה היא המחנכת את האדם.