שיחה על מאמר:

"הערבות"

אותיות כ"ז - כ"ח

שיעור מה- 14.11.03 ש' חלק ג'

אתה נמצא כאן:

שער למתחיל > שיחת היום > מאמר: "הערבות"

אות כ"ז

"אולם על פי כל אותם הדברים שביארנו מראש המאמר עד כאן, מתבארים הכתובים על מתכונתם, כתפקידם הראוי להיות לדמות משא ומתן של הצעה והסכמה, דהיינו שמציע להם באמת בדברים אלו כל צורתה ותוכנה של ענין העבודה של התורה והמצוות, ואת כל מתן שכרה הראוי להשמע. כי צורת העבודה שבתורה ובמצוות מתבטאת בכתוב "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים", כי ממלכת כהנים פירושה, שתהיו כולכם מקטון ועד גדול כמו כהנים, דהיינו כמו שהכהנים אין להם חלק ונחלה ושום קנין גשמי בארץ כי ה' הוא נחלתם, כן תהיה כל האומה מסודרת בכללותה, באופן אשר הארץ וכל מלואה, כולה מוקדשת לה' יתברך. ואין לשום פרט לעסוק בה, אלא כדי לקיים מצות השם יתברך ולמלא את צרכי זולתו שלא יחסר כלום ממשאלותיו, באופן שלא יהיה לשום פרט לדאוג מה לצרכי עצמו." במילה אחת - גלגלתא ועיניים. כלומר, ללא נחלה, ללא קשר למלכות, ללא קשר לרצון לקבל, ללא קשר לזהות עצמית, אלא הכל למען הזולת. ממלכת כוהנים פירושו, שאין עבודה אחרת, חוץ מעבודה בשירות לקהל. כמו אותה דוגמא שהיתה בגשמיות, בזמן שבית המקדש היה קיים. בכל מקום שהכוהנים היו בתוך העם, הם היו משרתים את העם.

כך עם ישראל חייב להיות כלפי אומות העולם. לכן אין לנו שום קשר, לא לכלכלה ולא לפוליטיקה ולא לשום עניין אחר, חוץ מלהיות "ממלכת כוהנים", כדברי בעל הסולם. במצב הזה עלינו להיות, כך עלינו להיראות, זו התמונה המתוקנת שצריכה להיות לעם ישראל כלפי כל האומות. כך עלינו להציג את עצמנו כלפיהם, שכל רצוננו, שנחלתנו היא רק החלק הרוחני, החינוכי בלבד.

"שבאופן זה נמצאו אפילו העבודות של חולין - כקצירה וזריעה וכדומה, נבחנים ממש בדוגמת עבודות הקרבנות שהכהנים היו עושים בבית המקדש," סביב בית המקדש היו שטחים עצומים, שבהם גידלו את כל התבואה שהיו צריכים, וזיתים שמהם הפיקו שמן זית, וגידלו בהמות ופרות ועופות ויונים. זו היתה תעשיה גדולה מאוד שהכוהנים עבדו בה, אבל כל התעשייה הזאת לא היתה שייכת להם, וגם לא התוצרת שלה.

"כי מה לי העסק במצוה של הקרבת עולה לה' שהיא מצות עשה, ומה לי אם מקיים מצות עשה של "ואהבת לרעך כמוך", ונמצא שהקוצר שדהו כדי להאכיל לזולתו, דומה כעומד ומקריב קרבן לה'. ולא עוד, אלא שהסברא נותנת אשר מצות עשה של ואהבת לרעך כמוך היא עוד יותר חשובה ממקריב הקרבן, כמו שהוכחו לעיל.

אמנם עדיין אין זה גמר הדבר," להיות ממלכת כהנים, "כי כל התורה והמצוות אינם נתונים אלא לצרף בהם את ישראל, שהיא הזדככות הגוף אשר אחר כך יזכה בגללם לשכר האמיתי שהיא הדביקות בו יתברך שהיא תכלית הבריאה. והנה השכר הזה מתבטא במילים "גוי קדוש" שעל ידי הדביקות בו יתברך נעשינו קדושים, כמ"ש קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלקיכם.

והנך רואה שבמילים "ממלכת כהנים" מתבטאת כל צורת העבודה על קוטבה של "ואהבת לרעך כמוך" דהיינו ממלכה שכולה כהנים שה' הוא נחלתם ואין להם שום קנין עצמי מכל הקנינים הגשמיים, ובעל כרחינו יש לנו להודות אשר זוהי ההגדרה היחידה שאך אפשר להבין בענין "ממלכת כהנים" זו, כי לא תוכל לפרשה בדבר הקרבת קרבנות למזבח, כי לא יתכן זה להאמר על האומה כולה, כי מי הם שיהיו המקריבים? וכן בענין לקיחת מתנות הכהונה, מי הם שיהיו הנותנים? וכן לפרשם על דבר הקדושה של הכהנים הלא כבר נאמר וגוי קדוש, אלא בהכרח שכל המשמעות שבדבר, אינו אלא רק במה שה' הוא נחלתם, שנעדרים מכל קנין גשמי לעצמם, והיינו השיעור של ואהבת לרעך כמוך הכולל כל התורה כנ"ל, ובמילים "גוי קדוש" מתבטאת כל צורת מתן השכר שהיא הדביקות כנ"ל."

מהו השכר שעם ישראל מקבל?

השכר הוא הדבקות. אם עם ישראל יהיה גלגלתא ועיניים שמתפקדת במלואה, בגוף שהוא כולו מתוקן, אז הוא יקרא "ממלכת כהנים וגוי קדוש". "ממלכת כהנים" נקרא להשפיע על מנת להשפיע, שלגמרי מנותקים מהאח"פ. ו"גוי קדוש" נקרא החלק שמשמש את האח"פ. שמשרתים לאח"פ, שמשתמשים באח"פ עם הכוונה בעל מנת להשפיע. כלומר, ב"ממלכת כהנים" מנותקים מהרצון לקבל, וב"גוי קדוש" משתמשים ברצון לקבל כגלגלתא ועיניים, דרך גלגלתא ועיניים.


מה שייך "משא ומתן" לשכר?

"אולם על פי כל אותם הדברים שביארנו מראש המאמר (כולל מאמר מתן תורה) עד כאן, מתבארים הכתובים על מתכונתם, כתפקידם הראוי להיות לדמות משא ומתן של הצעה והסכמה, דהיינו שמציע להם באמת בדברים אלו כל צורתה ותוכנה של ענין העבודה של התורה והמצוות, ואת כל מתן שכרה הראוי להשמע."

מה עליהם לעשות "כתפקידם הראוי להיות לדְמות משא ומתן של הצעה והסכמה"? הם עושים תיקון הנקרא להגיע לערבות, "נעשה ונשמע", שכל אחד מוסר את עצמו לכולם, כדי להגיע ל"ואהבת לרעך כמוך", על מנת להגיע ל"ואהבת את ה' אלוקיך" וממנו לקבל שכר, הנקרא "משא ומתן", מקח וממכר, מה אני נותן ומה הוא נותן.


כמה שכר מקבלים במשא ומתן הזה?

אם האדם מקיים הכל, הוא מקבל הכל. ואם הוא מקיים רק חלק, כי נמצא בדרך, הוא מקבל חזרה רק את החלק המתוקן. אולי מה שמתוקן, הוא עדיין לא השכר שיהיה בסוף, אלא רק תיקון הכלים, אבל באותו מצב תיקון הכלים הזה הוא בשבילו נחשב שכר.

אם הולכים על ערבות במטרה להגיע בעזרתה להגיע למשהו, וכל אדם אומר "נעשה ונשמע", וכנגד זה מקבל כוח מלמעלה להיות מסור, כלומר, מוכן להיות מנותק מהרצון לקבל שלו, אז קבלת הכוח מלמעלה להיות מנותק מהרצון לקבל שלו, הוא נקרא "שכר". אחר כך בא שלב שהאדם רוצה לעבוד באהבת הזולת ועובד בה. כלומר, השכר שלו הוא להגיע לאהבת הזולת. שהכוח העליון מתקן אותו מלמעלה והוא מגיע לתכונה כזאת.

ואם האדם מתחיל את כל הפעולות הללו, מפני שהוא רוצה להגיע לאהבת ה', אז בשלב האחרון הוא עובד עם הרצון לקבל בעל מנת להשפיע. כלומר, אם הוא מסוגל לקבל ולהסכים, אז קבלת המסך היא בשבילו השכר. כמו שכתוב בספרי הקבלה, שמילוי הכלי הוא מסך ואור חוזר. האדם מגיע להשפעה, שהשפעה היא השכר, היא התחנה הסופית שלו, והוא לא רוצה יותר. ומה הוא משיג על ידי השפעה? דבקות.

כל פעם יש לאדם חיסרון למשהו חלקי בדרך, ואם הוא מקבל אותו, מממש אותו, הוא נחשב בשבילו לשכר. אין לו כלי שמיד רוצה להגיע לתחנה הסופית. ברוחניות בניגוד לגשמיות בלתי אפשרי לרצות להגיע ליעד הסופי. בגשמיות אדם שרוצה להיות פרופסור, יכול לתכנן את צעדיו, איך הוא מתקדם כדי להגיע ליעד הזה, הוא מתחיל כיתה א', אחר כך ב', אחר כך ג' וכך הלאה. אבל ברוחניות הכלי של האדם הוא כל פעם הפוך מהקודם. מה שהוא רוצה בפעם הבאה, הפוך לגמרי ממצבו הקודם.

האדם לא מסוגל לרצות עכשיו לקבל על מנת להשפיע. הוא בכלל לא מסוגל לתאר לעצמו מצב כזה, גם לא להשפיע על מנת להשפיע. לא כל שכן כלפי הבורא, שמתחיל להתגלות רק מלהשפיע על מנת להשפיע, שרק אז האדם רואה מי הוא הבורא. כלומר, למרות שכביכול עובדים למען המטרה הסופית, לא מכירים אותה, והיא אצלנו בעלמא. לכן כל המצבים נקראים "למעלה מהדעת". כי המשא ומתן הוא כל פעם שונה, הוא כל פעם משא ומתן אמיתי. "משא ומתן" נקרא כלי ומילוי שהם כל הזמן משתנים.


למה מאמרי מתן תורה יותר קשים מתע"ס?

בעל הסולם כתב את מאמרי "מתן תורה", כדי להחדיר את חכמת הקבלה בשדרות העם, בקרב כל העם. אבל אי אפשר ללכת ולהסביר אותם לעם. צריך לעסוק במאמרים האלה כמה שנים, כדי להצליח להפיק מהם תועלת. כיום עוד לא מבינים ולא מרגישים את העמקות שיש בהם. יש בהם הכל, הם נוגעים לנשמה היהודית, לנקודה הזאת שאת סופה צריך להדביק לבורא.

בעל הסולם מתאר ומסביר בשלושה-ארבעה מאמרים איך מדביקים את הנקודה שבלב לבורא, איך עוברים את כל התהליך. ולמי שעוסק בקבלה לוקח שנים של לימוד כדי להתחיל להבין אותם, ועוד כמה שנים כדי להתחיל לממש אותם.

בעל הסולם כותב בפתיחה לספר "מתן תורה": "ספר מתן-תורה מוקדש להפצת ידיעות מקוריות של נשמת היהדות הדת וחכמת הקבלה בין שדרות העם".

"מוקדש" - עניין מיוחד גדול וגבוה.

"להפצת הידיעות מקוריות" - היסודות, הידיעה המקורית, בלי אותם עניינים ופוליטיקה שהלבישו על הקבלה משך הדורות.

"של נשמת היהדות" - הנקודה שבלב שצריכה להידבק בבורא, והיא בלבדה "הדת וחכמת הקבלה", ששתיהן כרוכות יחד.

"בין שדרות העם" - בכל הכלים השבורים והדעות המנוגדות והרחוקות ממנה, אבל ששייכים לעבודה.


האם יש במאמרי מתן תורה דברים שאתה כמקובל רואה ולא רוצה לומר אותם?

לא מסתירים אותם מהאדם מתוך כוונה לשחק איתו, אלא אי אפשר לומר אותם. הם לא יוצאים מפני שאין כלים. לכן התשובה לשאלה, האם חכמת הקבלה מסוכנת, היא שהקבלה לא מסוכנת, כי מקובל לא מסוגל להגיד מה שהוא יודע אם אין לו למי. וההפך, אם יש לו למי לומר הוא לא יכול לעצור את עצמו, ובסופו של דבר מה שהוא יודע, פורץ בצורות שונות. מקובל הוא סך הכל מכונה, מין מכשיר שידור. מסירת הדברים קורת לפי השוואת הצורה, בהתאם לחוק השתוות הצורה.


איך אפשר לקרוא אותו טקסט ברבדים שונים של עמקות?

מי שקורא בכתבי קבלה, רואה שפתאום מגלים דברים, שקודם לא רואים. קודם שקרא נראה היה לו שהבין את כל עמקות המאמר. ואחר כך שקורא שוב הוא רואה, שלעומת מה שהבין קודם, הוא נמצא ברמה אחרת של עמקות. כך קורה לאדם כל פעם, כי הוא משיג את העמקות הדברים בכלים שלו.


האם הבנה היא גם הסכמה?

הבנה והסכמה הן לא אותו דבר. הבנה היא במוח והסכמה היא בלב. התיקון הוא על הלב. גם בעולם שלנו קורה לפעמים שאדם מחליט מהיום והלאה לשמור דיאטה, לא חשוב איזה דיאטה, ולמחרת הוא חוזר לאכול כרגיל.


איפה מתבצעת ההסכמה?

להסכמה האדם צריך להגיע בתוכו. "משא ומתן של הצעה והסכמה" הוא כולו בפנים בתוך האדם. הבורא לא עומד שם כמו מוכר בחנות ועושה הנחות כדי שנקנה. המשא ומתן מתנהל בתוך האדם בין כל ההבחנות שלו, אם להסכים או לא להסכים, אם לבוא לערבות או לא לבוא לערבות. והכל גלוי בפני האדם, "דהיינו שמציע להם באמת בדברים אלו כל צורתה ותוכנה של ענין העבודה של התורה והמצוות, ואת כל מתן שכרה הראוי להשמע".

אבל אם הוא נותן הכל גלוי, מה צריך לשלם ומה לקבל, אז על מה יש לנהל משא ומתן? על מה יש לנו להתווכח עימו? הויכוח הוא פנימי באדם, ולא ויכוח עם הבורא. עם הבורא יכול להיות ויכוח רק על אם לא תעשו כך, יקרה לכם כך, אבל גם זה כבר מוחלט. אין פה ויכוח כנהוג בעולם שלנו, כמה הוא יוריד לנו את גובה המחסום, כדי שנוכל לקפוץ משני מטר למטר. אלא מדובר על צורת העבודה.

"כי צורת העבודה שבתורה ובמצוות מתבטאת בכתוב "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים"," צורת עבודה כזאת, שהאדם חייב להתייחס לכל הרצונות שלו ולתקן אותם, לרמה שנקראת "ממלכת כהנים". "כי ממלכת כהנים פירושה, שתהיו כולכם מקטון ועד גדול כמו כהנים". "מקטון ועד גדול" הכוונה, לא חשוב איזה בני אדם, אלא כל אלה שמשתוקקים לבורא, שנקראים "ישראל", "מקטון ועד גדול" בכל הרצונות שיש להם, גם בכל אחד ואחד מקטן ועד גודלם, כמו כוהנים.

"דהיינו כמו שהכהנים אין להם חלק ונחלה ושום קנין גשמי בארץ כי ה' הוא נחלתם", שהם כולם עובדים רק בהשפעה, גלגלתא ועיניים. ולא שיש להם במשהו קבלה לעצמם, "כן תהיה כל האומה מסודרת בכללותה, באופן אשר הארץ וכל מלואה, כולה מוקדשת לה' יתברך. ואין לשום פרט לעסוק בה, אלא כדי לקיים מצות השם יתברך ולמלא את צרכי זולתו שלא יחסר כלום ממשאלותיו, באופן שלא יהיה לשום פרט לדאוג מה לצרכי עצמו." גלגלתא ועיניים לא חושבים על עצמם, גם משפיעים לאחרים וגם דואגים שכל היתר, גם כלים דקבלה, יעבדו רק בהשפעה.

"שבאופן זה נמצאו אפילו העבודות של חולין" - כל העולם הזה. כל סוגי היחסים בין בני אדם, גם כאלה שרואים בפוליטיקה ובמפלגות, וכל מה שהם עושים בעולם הזה "כקצירה וזריעה וכדומה," כל מה שהאדם מוציא מן האדמה, מהרצון לקבל שלו, שרוצה להנות על ידו, הם כולם "נבחנים ממש בדוגמת עבודות הקרבנות שהכהנים היו עושים בבית המקדש".

מדוע? "כי מה לי העסק במצוה של הקרבת עולה לה' שהיא מצות עשה, ומה לי אם מקיים מצות עשה של "ואהבת לרעך כמוך"," שמשרת לזולת? "ונמצא שהקוצר שדהו כדי להאכיל לזולתו, דומה כעומד ומקריב קרבן לה'", ששניהם ממש אותו דבר. אם האדם מתקן את הרצונות שלו, אין שום הבדל בין העבודות שהוא עושה. הוא יכול לעבוד בכל העבודות, כלומר, לעבוד עם כל הרצונות שלו, בכל תחום שהוא רוצה, עולם כמנהגו נוהג. להיות מורה, להיות איכר, להיות נהג משאית, לא חשוב, כי הכל תלוי במה הוא יעשה בעבודתו. אם הוא משרת בה את הזולת, אז היא נקראת "עבודת הקודש".

ומי שמאכיל "לזולתו, דומה כעומד ומקריב קרבן לה'. ולא עוד, אלא שהסברא נותנת אשר מצות עשה של ואהבת לרעך כמוך היא עוד יותר חשובה ממקריב הקרבן, כמו שהוכחו לעיל." האדם שעובד עם הרצונות לקבל שלו, במילויים שמיועדים לרצון לקבל שלו, והופך אותם מילויים לזולת, צריך הרבה יותר כוחות ותיקונים, ממה שצריך לעבודת ה'.

"אמנם עדיין אין זה גמר הדבר," למה? מפני שאין זה עדיין הזדככות הגוף, "כי כל התורה והמצוות אינם נתונים אלא לצרף בהם את ישראל, שהיא הזדככות הגוף", ועל ידי כל העבודות האלה צריך להגיע לזיכוך הגוף. "אשר אחר כך יזכה בגללם", על ידי כל העבודות הללו, "לשכר האמיתי". כלומר, עם זיכוך הגוף מגיעים לשכר האמיתי, "שהיא הדביקות בו יתברך שהיא תכלית הבריאה."

"והנה השכר הזה מתבטא במילים" אחרות כבר, שהן "גוי קדוש". "כוהנים" הם רק גלגלתא ועיניים, אבל צריך שגם האח"פ יהיה מחובר אליהם, ויעבוד בעל מנת להשפיע. גלגלתא ועיניים לא יכולים להידבק. כי להידבק בבורא אפשר רק אם אני ממש נותן, אם אני דומה לו. דבקות שייכת רק לאח"פ. גלגלתא ועיניים הם עניין קר, עניין של השפעה טהורה, לכן בינה נקראת "גבורה עילאה". לנו נדמה שהשפעה היא רחמנות, שהיא דבר מאוד חם, אבל היא לא. "שעל ידי הדביקות בו יתברך נעשינו קדושים, כמ"ש קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלקיכם" כלומר, האדם לוקח דוגמא מהבורא, איך הוא עובד בהשפעה, ועובד בהשפעה עם הכלים דאח"פ שלו.

"והנך רואה שבמילים "ממלכת כהנים" מתבטאת כל צורת העבודה על קוטבה של "ואהבת לרעך כמוך" דהיינו ממלכה שכולה כהנים שה' הוא נחלתם ואין להם שום קנין עצמי מכל הקנינים הגשמיים, ובעל כרחינו יש לנו להודות אשר זוהי ההגדרה היחידה שאך אפשר להבין בענין "ממלכת כהנים" זו, כי לא תוכל לפרשה בדבר הקרבת קרבנות למזבח, כי לא יתכן זה להאמר על האומה כולה, כי מי הם שיהיו המקריבים?" "ממלכת כהנים" ו"גוי קדוש" הם שני שלבי התיקון הכללי.

הפניה היא לכל העם, ולא לחלק מסוים שצריך להיות ממלכת כוהנים, ולחלק אחר שצריך להיות גוי קדוש. אלה שני שלבים של תיקון הרצון בכל הרצונות של כל אדם. בכל רצון ורצון יש חלק שהוא גלגלתא ועיניים, וחלק שגלגלתא ועיניים חייבים להשתמש באח"פ. אין גלגלתא ועיניים נקיים, הנקיות שלהם היא לפי הטבע, אבל לפי העבודה חובתם לשמש את האח"פ.

"וכן בענין לקיחת מתנות הכהונה, מי הם שיהיו הנותנים? וכן לפרשם על דבר הקדושה של הכהנים הלא כבר נאמר וגוי קדוש, אלא בהכרח שכל המשמעות שבדבר, אינו אלא רק במה שה' הוא נחלתם, שנעדרים מכל קנין גשמי לעצמם," - שלב אחד - "והיינו השיעור של ואהבת לרעך כמוך הכולל כל התורה כנ"ל, ובמילים "גוי קדוש" מתבטאת" - השלב השני, "כל צורת מתן השכר שהיא הדביקות" - כבר על ידי כלים דקבלה.


מהו "גוי קדוש"?

גוי נקרא "עם", כל מיני רצונות, רצונות להנות, כלים דקבלה, רצון לקבל. רצון לקבל מתוקן נקרא "גוי קדוש", רצון לקבל שעדיין לא מתוקן, הכולל שבעים אומות, נקרא "גוי". גוי לא שייך ליהודי או ללא יהודי, גוי נקרא אח"פ, כל האח"פ. החלק שמצרפים לגלגלתא ועיניים נקרא "גוי קדוש". והחלק שעדיין לא מצורף נקרא "גוי", חלק לא מתוקן, שעדיין נמצא בתפזורת.

"גוי קדוש" הם אותם כלים דקבלה, שהאדם מתקן אותם שיעבדו ככלים דהשפעה. ה"כהנים" שנמצאים בתוך העם משתמשים בעם כדי להביא אותו לקדושה. ואותו חלק מהעם שמצטרף לכוהנים, הוא נקרא "גוי קדוש". כמו אח"פ דעליה, אותם הכלים שאפשר לצרף לעל מנת להשפיע.


מי הם הכוהנים?

בכללות העבודה בגלגלתא ועיניים נקראת "כהנים".


אות כ"ח

"ועתה מובנות לנו היטב גם המילות הקודמות בכל שיעורן, כי אומר "ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי" כלומר, לעשות ברית על זה שאני אומר אליכם כאן, דהיינו, והייתם לי סגולה מכל העמים, כלומר, שאתם תהיו לי הסגולה, שעל ידיכם יעברו ניצוצי הזדככות וצירוף הגוף אל כל העמים ואומות העולם, בהיות שכל אומות העולם עדיין אינם מוכנים כלל לדבר הזה, וצריך אני לאומה אחת על כל פנים להתחיל בה עתה שתעשה סגולה מכל העמים, ועל כן מסיים על זה "כי לי כל הארץ" כלומר, כל עמי הארץ שייכים לי כמותכם וסופם להדבק בי (כנ"ל אות כ').

אלא עתה באותה שעה שהמה עדיין אינם מסוגלים לתפקיד זה, הנה לעם סגולה אני צריך, ואם אתם מסכימים לזה, דהיינו להיות הסגולה מכל העמים, הריני מצוה אתכם, אשר ואתם תהיו לי "ממלכת כהנים" שהיא בחינת אהבת זולתו באופיה האחרון של ואהבת לרעך כמוך, שהיא קוטבה של כללות התורה והמצוות. "וגוי קדוש" שהוא השכר בצורתו האחרון של ולדבקה בו יתברך, הכולל כל השכר שאך אפשר להודיע עליו.

וזהו שהשמיעונו חז"ל בביאור הסיום "אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל" שדייקו "אלה הדברים" "לא פחות" "ולא יותר", שקשה מהיכי תיתי שמשה רבינו יעדיף או יחסיר מדברי ה' עד שהשי"ת צריך להזהירו עליו, שלא מצאנו דוגמתו בכל התורה ואדרבה מקרא כתוב עליו "בכל ביתי נאמן הוא"."

על עם ישראל לראות את עצמו כאותו חלק מן האנושות, שחייב לקבל על עצמו את עבודת הכוהנים, כדי לעזור ליתר האנושות להגיע לדבקות. ולא לחשוב איך התהליך יסתדר באח"פ, בכלים דקבלה, ואיך יסתדרו כל יתר הדברים, אלא "ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי", כלומר, לעשות ברית עם מה שנאמר לו, "דהיינו, והייתם לי סגולה מכל העמים", לא לחשוב על כל הרצונות האחרים, ומה ידברו עליו בחוץ, אלא להיות לי סגולה, "שעל ידיכם יעברו ניצוצי הזדככות וצירוף הגוף אל כל העמים ואומות העולם". ואין מה להוסיף עוד.

לכן לקבלה אין קשר לשום נושא אחר חוץ מהטיפול הזה בכל האנושות. וחוסר הקשר הזה צריך להתבטא בצורה חיצונית, שלא מקבלים כסף גם לא כתשלום, ולא נוגעים בשום עניין, לא בפוליטיקה, לא בכלכלה, לא ברפואה ובסגולות למיניהן, ולא בעבודת הרבנים בטיפולם בעם. אלא עוסקים בשלנו בצורה פשוטה, חצי נסתרת. העבודה שלנו היא לתת לכל אחד ואחד הסבר, מה צריכה להיות התוצרת שלו מהעבודה שלו, מהיחסים שלו עם כולם, שעליו להוסיף רק כוונה. הכל נשאר כפי שהיה, שום דבר לא משתנה. הכל ישתנה רק מתוך זה שכל העולם ינהג בצורה אחרת.

לכן אם שואלים מה יש לקבלה להציע, מה התוכניות שלנו, צריך לענות שאין שום תוכניות, שלא צריך לשנות שום דבר, אלא הכל ישתנה, אם הכיוון ישתנה. איך הוא ישתנה? שכל אדם באשר הוא נמצא, יעשה רק עבודה אחת, לחבר את עצמו לכיוון הנכון. להתחיל להרגיש, להבין, לשמוע, שיש מטרה, שיש סיבה לצרות, ודרך איך להימנע מהן, ומטרה לאן להגיע על ידי יגיעתו. ועל ידי זה שהאדם מכניס את הכיוון הזה לכל דבר בחייו, הוא מזמין על עצמו כוח עליון, אור מקיף, שמשנה את כל חייו. מפסיקות לרדת צרות ומתחיל לשרות שפע ושלווה.

אין צורך לשנות שום דבר בגשמיות, חוץ מלהכניס בה את התוצאה הרוחנית, שהיינו רוצים להשיג על-ידה. הפעולה הזאת פשוטה מאוד, ורק נדמה לנו שצריך לסובב בשבילה את כל העולם. לא מן הסתם נכתב: "עולם כמנהגו נוהג". מה שצריך להוסיף לא דורש מהעולם שום מאמץ, לא בכסף לא במשאבים ולא בפיתוח מערכות, אלא מאמצים קלים מאוד - הסברה פשוטה, שמועות, כוחות.


מה הקשר בין אהבת הזולת לדבקות?

אהבת הזולת היא לא דבקות. באהבת הזולת האדם מתנקה מהרצון לקבל שלו, ועובר מהאח"פ שלו הלא מתוקן, שעליו הוא שם צמצום, ומתחיל לפתח גלגלתא ועיניים. ובכך נעשה מוכן להידבק לזולת.

ואם אחרי שהאדם מפתח גלגלתא ועיניים, הוא מתחיל לשרת את הזולת, אז השירות שלו לזולת הוא יותר גדול, יותר מועיל, משירות לבורא, כי הוא מתחיל להשתמש באח"פ שלו בעל מנת להשפיע. אבל זה חייב להיות בכוונה להגיע לדבקות בבורא. במידה שהאדם משפיע לזולת בכוונה להגיע לבורא, באותו כלי שמשפיע לזולת, הוא מגלה את הבורא, שהוא כבר נמצא עימו בדבקות.

זיווג דהכאה לא עושים עם הבורא, שהוא נותן ואני מחזיר, אלא הבורא מתגלה ב"ישראל קודשו-בריך-הוא ואורייתא חד הם", בכלי אחד, במעמד אחד. הכלי הכללי שבו האדם יכול לגלות את הבורא, הוא כלי של אהבת הזולת. באותו מאמץ שאני אוהב את הזולת, באותה תרומה שאני תורם לו, שם אני מגלה את הבורא.


למה המצווה הזאת היא האחרונה?

כי חייבים לקיים אותה כדי להידבק בבורא. לא מספיק להיות בכוונה "ואהבת לרעך כמוך" - לתקן את הגלגלתא ועיניים, וכמה שאפשר לתרום הכל ולחיות כדי למלא את הזולת - אלא צריך לעשות זאת כדי לגלות בה את הבורא, להגיע לדרגתו. האדם חייב להגיע למעמד הבורא, לשם זה הוא עושה, כי להגיע לדרגת הבורא זו התחנה הסופית שלו.

מחשבת הבריאה היא לא לבנות חבורה יפה אחת בהשפעה הדדית. חברה נקיה שתהיה כוהנים ועם קדוש. השלבים הללו הם רק הכנת הכלי, תיקונים שהאדם עובר בכלים "ממלכת כהנים" ו"גוי קדוש", תיקון גלגלתא ועיניים ותיקון האח"פ. אבל לשם מה משרתים אחד את השני בלי פנייה לעצמי? כדי להיכנס לדבקות עם הבורא.

לצורך מה? אחרת מלכתחילה לא מקבלים כוח לערבות. כי הכוחות הללו יורדים מהבורא, מהאור העליון שממלא את הכלי המתוקן, במצב של "אדם הראשון" המתוקן, בגמר התיקון, משם מקבלים כוחות. אם האדם לא מתכוון לבורא, הוא מיד נופל, כי אין לו השוואת הצורה למצב המתוקן. כל ההתקדמות וכל החוסן והכוח הוא מכך שבמשהו, בפרומיל, באחוז אחד, האדם רוצה להידמות למה שיש בצורה המתוקנת. לכן אסור להשתמש באח"פ ולעשות חשבונות של אח"פ, אלא לעשות את כל החשבונות בגלגלתא ועיניים.


באיזה מצב נמצא כל העולם?

כל העולם נמצא בצורתו המתוקנת בהשפעה הדדית. הצורה החיצונית לא צריכה להשתנות, כל רגע ורגע מתגלה לאדם גם לפני המחסום, שכל העולם נמצא בהשפעה. אלא שלפני המחסום הוא מתגלה ונעלם, מתגלה ונעלם,


עם עובדים על הערבות?

הערבות היא רק כלפי אלו שרוצים לעשות את כל הפעולות הנדרשות, כדי להגיע לדבקות בבורא.


מה משמעות הדבר לראות שכולם נמצאים בהשפעה?

לראות שכולם נמצאים בהשפעה פירושו, לראות מצב שנמצא בדרגה יותר עליונה מהעולם הזה, בפריים אחר, ברמה אחרת. נכנסים כביכול למימד אחר, כמו בסרטים, ואז רואים תמונה אחרת. מורידים איזה כיסוי ורואים איך הדבר מתנהג בפנים, בתוך המערכת. אחר כך אפשר להיכנס יותר ויותר פנימה לתוך המערכת, וכל פעם לראות איך היא מתפקדת בצורה אחרת, יותר אמיתית.

איך אפשר לראות? אם נמצאים בגובה רוחני כלפי אותו פריים, אותו חלון פנימי (כמו בתוכנת חלונות של מחשב), שנמצאים בו לפי השתוות הצורה. אבל אם מאבדים את אותה זַכות, יורדים לחלון חיצוני יותר של המחשב, או לדרגה האחרונה, ואז שוב קוראים את העולם בצורה אחרת.


מה ההבדל בין חבר ושאינו חבר, במדרגה העליונה?

חבר שלי הוא מי שרוצה להגיע בכוחות עצמו למדרגה העליונה בפועל, מאותה דרגה תחתונה שבה אני והוא נמצאים יחד. ולא חבר, הוא מי שבכלל לא יודע, שהוא נמצא בתמונה העליונה הזאת, ולא משתוקק אליה, ולא מבין אותה, אלא נמצא כלפיה בחוסר הכרה.

הערבות לחבר היא על הרצון המשותף שלנו להגיע למדרגה יותר עליונה, איפה שאנו מחוברים יחד בלב אחד. שיש לשנינו מטרה משותפת להגיע לשם. בראש ובראשונה מטרה. ואם היא המחייבת, אז חותמים הסכם. בשביל מה ישראל היו צריכים לעשות "נעשה"? בשביל ה"נשמע" של "נעשה ונשמע", את כוח הבינה.


איזה חשבונות עושים בכלים דהשפעה?

קודם כל מוציאים גלגלתא ועיניים מהאח"פ. להוציא אותם מאח"פ פירושו, לעשות צמצום על האח"פ ולא להשתמש בו, להיבדל ממנו. לעבור עביות שורש ועביות א' דמסכים ולרכוש את המסכים. שגלגלתא ועיניים יהיו בעביות שורש א' ב' ג' ד' דהשפעה. אי אפשר להגיע לזה אם לא עוברים על העמקות של כל העביות שורש א' ב' ג' ד' ומוציאים ממנה כלים דהשפעה. בעבודה הזאת עובדים עם כל הרצון לקבל. וממה שעובדים, מרכיבים את הגלגלתא ועיניים, בונים את ה"כהנים".

ואם בונים את החלק הזה, אז הוא עובד רק לצורך זה שאין לו נחלה, אלא ה' הוא נחלתו, שכל כולו בהשפעה. "כהנים" יכולים להיות רק אם יש "ארץ ישראל", "קדושת ארץ ישראל", "בית המקדש", "עם ישראל על אדמתם", רק אז יש עניין של "כוהנים", שגלגלתא ועיניים מתחילים לטפל באח"פ. מתי? שיש בהם "כהן הגדול", נקודה ברורה שדבוקה בבורא ולא עוזבת אותו. ואז יתר החלקים בחלק הבינה שבהם, בגלגלתא ועיניים, מטפלים באח"פ, ומעלים את האח"פ לדבקות. עבודה שנקראת "עבודת הכוהנים". וכך כל העם נעשה קדוש.


למה כתוב שממלכת כהנים "היא בחינת אהבת זולתו באופיה האחרון של ואהבת לרעך כמוך"?

גלגלתא ועיניים חייבים לספק את הכלים דהשפעה, כוונות דעל מנת להשפיע, לכל האח"פ. לא שגומרים לעבוד עם גלגלתא ועיניים ומתחילים לעבוד עם האח"פ. העבודה עם האח"פ היא לצרף את האח"פ לגלגלתא ועיניים, שאז גלגלתא ועיניים מקבלים את העביות של האח"פ, ועובדים איתה. זה נקרא שממלכת כהנים חייבת להגיע לדרגה, לגובה, של כל האח"פ.


איך גלגלתא ועיניים מתקנים את האח"פ?

גלגלתא ועיניים מתקנים את האח"פ, כמו "אימא מאריכה את רגליה". העליון מוריד לתחתון את האח"פ שלו, שעל ידו הוא רוצה רק להשפיע, והתחתון נדבק לאח"פ דעליון, ועולה עם האח"פ דעליון, ומשתמש באח"פ דעליון כמו בכלים דקבלה שלו. ומזה לומד איך הוא, מפני שנדבק לאח"פ דעליון עם הגלגלתא ועיניים שלו, משתמש באח"פ שלו ככלים דקבלה. זו גדלות דֵמִין הא', שהיתה בעולם הניקודים.

מהפעולה הזאת מקבלים דוגמא, בדומה לאימא שמשחקת עם ילדהּ, ועושה לו פוצי מוצי. אבל לא כדי להיות כמוהו, אלא דרך המשחקים הללו היא רוצה ללמד אותו חוכמה. הצורה הזאת נקראת "אח"פ דעליון", שהוא יורד לתחתון, ומתקן את התחתון.

אם כך, אח"פ דעליון הם כלים דהשפעה או כלים דקבלה? הם כלים דהשפעה של בינה, שהם כלים דקבלה. למה הם כלים דקבלה? כי העליון רוצה להשפיע לתחתון, הוא רוצה לתת לו, יש לו מה לתת. כלים דהשפעה הם כלים עם רצונות לקבל גדולים, כלומר, רצונות לקבל מחיסרון של התחתון ולא מחיסרון של עצמם. בינה מרגישה את האח"פ שלה לא כחיסרון, אלא כחיסרון לתת. כלומר, האח"פ שלה הוא כל המלכות, רק שמצורפת אליה כדי לתת.


איזה פעולות כולל המושג "להשפיע"?

"להשפיע" נקרא לתת דוגמא, לתת כיסויים, מסכים, ולמלא. הכל, מהתחלה ועד הסוף, להביא את התחתון לדרגה שהוא יעלה אליה, נקרא "להשפיע".


מתי מלכות מקבלת מילוי?

מלכות שעולה לבינה, אינו גמר התיקון שלה. בכך היא לא מתתקנת, היא רק לומדת איך היא צריכה לעבוד עם הרצונות שלה. אחרי כך היא חייבת לרדת. עד גמר התיקון עובדים רק בהצטרפות לבינה, אבל אחרי כן חייבים לרדת לאח"פ האמיתי, לל"ב האבן. שאינו קשור לפעולת ההשפעה של העליון, כי בעליון אין אפילו כוחות לספק לו מסכים. אבל עד גמר התיקון אין מילוי לכלים האמיתיים של מלכות.


מהו ההסבר הטוב ביותר לעם?

ההסבר פשוט מאוד. כל הכסף, כל הנשק, כל התבואה, כל הדברים שישנם בעולם, לא נותנים לאף אחד אושר, מנוחה, שלווה, ביטחון, בריאות, מפני שאנחנו לא משתמשים נכון בכוחות שלנו. למה? החוק העליון דורש מלכתחילה, שכל החיים של האדם והאנושות יהיו מוקדשים להגיע לקיום יותר גבוה, לפיתוח החלק האנושי שבנו. ואם לכל המאמצים שלנו נכניס רק מחשבה אחת קטנה, שברצוננו להגיע לגילוי הכוח העליון, שממנו יורדים כל הדברים הטובים, מיד נקבל אותם.

פשוט מאוד, הספַּק של כל הטוּב, רוצה שקודם נכיר בו. צריך להסביר להם בצורת "לא לשמה", בצורה הגיונית. שכל הבעיה שלנו היא חוסר רצון לפנות למקור, שממנו מקבלים את הכל. ולכן המקור הזה שנותן לנו כל טוב, מיד מקלקל אותו לרע, כדי דווקא להראות לאדם שכל היגיעה שלו, בכל תחום שלא יהיה, נעשית בצורה לא נכונה, בכיוון לא נכון, בהַפְנַיָה לא נכונה ובהַכְוַונה לא נכונה.

ברגע שכולנו, כל יגיעה שלנו, כל מעשה שנעשה בעולם הזה, נעשה אותם כדי להתקשר ולגלות את הכוח העליון, שממנו באים כל המילויים - בריאות, כסף, כבוד, מושכלות, אהבה - אם על ידי כל הפעולות שלנו ניפנה ונרים את עינינו אליו, מיד נרגיש שמגיע שפע לכלים שלנו.

אז, בואו וננסה!


האם ההסבר הזה מספיק?

לא צריך יותר מאשר להכניס את האדם לתמונה. כי את המעבר מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע הבורא עושה, לאחר שהאדם מתחיל להשתוקק, ולקשור את עצמו אל הבורא כדי שיהיה לו טוב, ומגיע ל"חולת אהבה אני", שמשתוקק לטוב, שיוצא מהבורא עד ש"חולה אני", שרוצה "עד שלא מניח לי לישון", רק אז הבורא מתקן את הכלים של האדם.

ולפני כן אין טעם לדבר על עניין על מנת להשפיע. לפני כן צריך רק להמליץ לכל העולם להסתכל אליו, כי אם האדם לא מסתכל אל הבורא, הוא במקום כל טוב, מקבל תמורת יגיעה איומה והתאמצות אדירה רק דברים רעים. הכל תלוי ביחס של האדם כלפי הבורא, כמו בכל יחסים עם בעל בית. הוא רוצה שהאדם יכיר בו. לפני האדם ניצב שולחן מלא כל טוב והוא כבר יושב לידו, אבל הוא לא מסוגל להנות מהאוכל. צריך רק להכיר שיש בעל בית. במידה שנכיר את בעל הבית, כל השולחן יהיה בשבילנו. צריך רק לתת לו כבוד.


איך ניתן לשמור על גישה כזאת לחיים?

זו ממש שיטה, והיא לא פשוטה. כי בעוד רגע אין. אם כל רגע בחיים, האדם מכניס לכל הרצונות שלו, בכל תחומי החיים, את הכוח העליון, לא מפני שיורדות ממנו ברכות, אלא הוא חייב כל פעם להכניס אותו לתמונה כי "אין עוד מלבדו", אז כל החיים שלו מתחילים להשתפר ולהיות טובים. הוא מתחיל להיות מסופק. הוא מתחיל לראות את הילדים שלו בצורה טובה, אין לו ייאושים יחסית למצבו הקודם, ככל שהוא הולך ויוצא ממנו, ועוד. הקבלה, כמו שכולם הולכים להתייעץ עם פסיכולוגים, נותנת לעולם עצה, איך כל הדברים הרעים יקבלו המתקה.


איך אפשר להביא את האדם להחשיב את העצה הזאת וליישם אותה?

להביא את האדם למצב שיחשיב את העצה הזאת, אין הרבה מה לטרוח, צריך רק להראות לו כמה הוא סובל. והוא בעצמו הרי כבר יודע את זה, רק הוא סוגר את העיניים מפני שהוא שרוי היום בחוסר פתרון. ואז צריך רק לקבץ לאנשים ידיעה כזאת, שיראו שכל החיים הם באמת סבל אחד גדול.

ובמקביל צריך לבנות מערכת, שתכוון את האדם בצורה פנימית נכונה לחיים, כדי שכל החיים שלו ישתנו לטובה. מהי המערכת הזאת? הקבוצה. קבוצה בגודל של עולם. המצב הזה נקרא להיות "ממלכת כהנים". וזו בדיוק עבודת הכוהנים. כל הטיפול הזה שנעשה כיום כלפי קבוצות חוץ, בהרצאות שבועיות, בנתינת שיעורים, בשירות שנותנים להם בנושאים שונים.

ואז נראה איך הכל ישתנה בהתאם. כל המערכות חינוך, התרבות ועוד יתחילו לקבל אופן אחר, כיוון אחר, לבוש אחר, יותר פנימיות. כי אם הצורה הזאת היא המקור והסיבה להפוך את החיים על פני האדמה ליפים וטובים, אז בשביל מה צריך את יתר הצורות? וכך נתחיל לשנות לצורה אחרת את כל אופני החיים של ישראל, ושל כל אומות העולם. נראה לנו, שמדובר רק על להוסיף איזה משהו. אבל למעשה מדובר על סיבוב מהותי, שישנה את הכל.


למה בונים גישה הסברתית הפוכה מהעבודה האמיתית?

לאנשים צריך לבוא בהצעה שתבטיח להם טוב, בעל מנת לקבל. אחרת איך נוכל למכור להם את הקבלה? ל"נשים", "קטנים" ו"עבדים", באים עם מתנות, במילים יפות ורכות. עד שהם יכולים לסבול, עד שהם יכולים לקבל ולהסכים, ורק אז "מגלים להם רז זה לאט לאט". אבל קודם מבטיחים "לא לשמה", עד שבהדרגה האדם מסכים לעבוד ללא שום פנייה לעצמו.

לאדם באים ומוכרים דברים טובים. דברים רעים אי אפשר למכור. זה ההבדל המהותי בין הקבלה לבין המפלגות למיניהן, שמוכרות דברים רעים. מה הם "דברים רעים"? שמוכרים רק אגו. אלא שהם לא רוצים להגיד שכל הכוונה שלהם היא לשלוט עלינו, אז הם מדברים במילים יפות כמו, "נעשה לטובתך", "נשרת אותך", ואחר כך עושים ההפך.

בהפצת הקבלה באים לאדם ונותנים לו משהו שלא דורש ממנו שום דבר, לא להשקיע כסף ולא להשקיע מאמצים. צריך להלביש אותה בצורה מאוד רכה ויפה. רק בדברים טובים אפשר להגיע לעם, ולא שאומרים לו בהרצאה, שחייבים לחתוך את כל הלב והבשר, ולחשוב רק על הזולת. כי מיד אחרי מילים כאלה נשארים עם אולם ריק.

צריך לספר לאדם, שהקבלה תיפתח לו את כל העולם, והוא יראה את כל המציאות. שהחוש השישי יתפתח ויתחיל לעבוד בו, והוא יראה לטובתו מה רע ומה טוב, ויוכל לעשות דברים טובים. הוא יידע איך להפיק תועלת מרבית לעצמו, אבל בלי להזיק לאחרים, ויראה את העתיד, איך לא לטעות. רק בצורה כזאת צריך להסביר לו מהי הקבלה.


האם יש סכנה שהקבלה תראה כמו הדת?

אין שום סכנה. הקבלה מביאה לאדם חיים טובים, ולא משהו אחר, לא תורה, ולא מצוות, ולא כיפה. מי שרוצה להיות מאושר, שיבוא - הקבלה היא הפסיכולוג הגדול ביותר!


גם בכל השיטות האחרות מבטיחים לאדם חיים טובים, למה שהקבלה תראה אחרת?

אין מה לעשות עם מי שמתלבט, צריך לחכות עד שיבדוק את כל האחרות, ואחר כך יבוא לקבלה. הרי אי אפשר לפני שלומדים את שיטת הקבלה, לדעת מראש שהיא יותר טובה. הקבלה לא מוכרת איזו בובה שהיא יותר יפה מהשניה, או מהשלישית, או מהרביעית. לא מדובר על מוצר. שגם במוצרים רואים כמה צריך להשקיע בפרסומת. הקבלה מוכרת דבר שלא נראה לעין. אבל יש לה על מה להסתמך - על הצרות שפוקדות את העולם, על יתר השיטות שנפלו, על כל הגישות האחרות, שרק מסדרות את האנשים ועובדות עליהם. והקבלה לעומתן מזמינה את האדם לבוא ולבדוק אותה.


מה יביא את האדם לקנות את שיטת הקבלה כדבר הנכון?

לקבלה יש קושי לשכנע, והפתרון הוא לא היום ולא מחר. אבל כאשר תקום קבוצה שתעיד על עצמה, שהיא קבוצת מקובלים, אחרי שיהיה לה בסיס, והיא תהיה כבר מוכרת בעם, בגישה שלה להפצת הקבלה, ותהיה מבוססת מבחינה כספית ופרסומית כולל חומר מוכן, היא תהיה הגורם שידבר אל הקהל. וכרגיל יהיו גם כמה צרות מבחוץ, שכבר היום רואים, שלאף אחד אין מענה עליהן. אלא שוב בוחרים פוליטיקאי כזה או אחר, שבסופם כולם נופלים.

אי אפשר למכור לאנשים גמר תיקון ובורא. לשים אותו על השולחן כראש המפלגה שלהם. אבל כל האחרים מוכרים דברים הרבה פחות הגיוניים והרבה פחות מוחשיים. צריך רק להלביש את הקבלה נכון ולפנות לקהל בגישה חיובית בלבד. בדומה לגישה של כל הלימוד בקבלה שמסבירה לאדם, שצריך כל הזמן לעורר עלינו אור מקיף, כי אור מקיף מפתח את החוש השישי, שבעזרתו האדם יודע מה לטובתו, ואז הוא רואה שטוב להשפיע ורע לקבל. אבל אם מראש אומרים לאדם שמדובר בהשפעה, הוא מיד חושב שעוד פעם מביאים לו איזו שיטה סוציאליסטית.


על מה מתבססת הפצת הקבלה?

הקבלה אף פעם לא תתבסס על מילים. היא לא מוכרת, לא ענייני מדינה ולא הסכמים. הבסיס של הקבלה הוא אחר. כמה שנשמע מילים, וכמה שנשמיע אותן לאחרים, לא יעבדו המילים, אלא בתוך המילים יש משהו שעובר. ואף פעם לא נגיע למצב, שקודם נהיה קבוצת מקובלים, שכולם נמצאים בדבקות בבורא, וכולם נמצאים בדרגת אצילות, ורק אחר כך כולנו נצא לעם, ואז לא נטעה ונאמר לכולם רק דברים נכונים.

העם לא ישמע דברים נכונים. הוא לא מוכן לשמוע אותם. ואם אומרים לו שצריך לעבור ייסורים, סתם מבלבלים אותו. ואם יש איזה מרצה לקבלה שמדבר כך, זה מפני שהוא מרגיש שחייו הם בייסורים, ומטעם גאווה הוא שופך אותם על האחרים, כדי שגם הם יסבלו, ואז יותר קל לו, הוא שמח שיכול לומר להם דברים רעים. אבל צריך לבוא ולומר רק דברים טובים, אפילו אם המרצים עצמם לא השיגו עדיין רוחניות. כי לאנשים לא חשוב אם המרצה השיג או לא השיג רוחניות, להם זה לא יעזור.


מה מבטיח העברה מדויקת של המסר?

בניית מערכת פשוטה, שתכלול הוצאת ספרוני הסבר, שבהם הכל כתוב מלוטש ומובן, וכמה שיותר פשוט. שלכל מי ששואל, נותנים את הספרון המתאים לשאלה שלו.


איך העם יבין את הקבלה?

העם לא מסוגל להבין אותה. הוא לא מסוגל להבין חוץ מכמה סיסמאות. אלא אחר כך יהיה צורך לעבוד משך שנים את עבודת הכוהנים, ובהדרגה לחנך אותו. ולפני כן האנשים לא יהיו מוכנים, ויהיה צורך למכור להם סיסמאות. והסיסמאות הללו חייבות להיות מתוקות, כמו שעושים כולם. רק כולם כבר נפלו, והקבלה לא. וכרגע רק בזה היתרון שלה עליהם.


אז מה אם כולם מוכרים סיסמאות?

אם כולם מוכרים טוב עם סיסמאות, אז גם הקבלה. עם מה עוד אפשר להגיע לאדם? רק לדבר אליו בטוב. אלא שצריך להכניס בהן את האופן של הקבלה, שלעולם עוד לא היה בהן. איך עוד אפשר לגשת לאדם? ברור שחייבים למכור רק את הטוב, שלחכמת הקבלה יש פתרון, שאם האדם ישמע לה, יהיו לו חיים טובים. לתת לו כמה סיסמאות, שהכל יהיה טוב, החינוך, והבריאות, והתרבות, למה? כי לקבלה יש את המפתח לטוב. כמו שהאחרים אומרים שיש להם מפתח, גם לקבלה יש מפתח.

אין גישה אחרת אל הקהל. רק ההבדל הוא על מה מסתמכת הקבלה ועל מה האחרים. וכאן כל העניין, עד כמה נוכל לדבר אל העם בצורה קצרה, קרובה אליו, נקייה, אחרי כל השחיתויות שאחרים עשו. עד כמה הקבלה תציג את עצמה בפניהם נקי, ותראה להם מהי כל המערכת שלה. איך היא פועלת בעולם ובקרב הקהל הרחב, שהיא מסתמכת על מקורות אמיתיים, רק על מקורות יהודיים וייחודיים. ולא על מה שחרדים כותבים ועושים בימינו, שלקבלה אין שום שייכות לזה.


על סמך מה האדם יכול להאמין לקבלה שהיא תביא לו טוב?

האדם מחפש איך להאמין שהקבלה תביא לו טוב, על סמך מה מבטיחים לו, מה עומד אחרי כל ההבטחות הללו. ואחרינו עומד כל הניסיון של כל העולם, שנכשל שנה אחרי שנה, דור אחר דור. והוכחות מהספרים הקדושים, והוכחות הגיוניות, גם מתוך המדע של זמננו, ומהתנהגותו של כל העולם בדור שלנו. הוכחות שצריך להביא אותן לאדם בצורה מגובשת וברורה, ולהראות לו שאנחנו אומרים דברים הגיוניים, שכדאי לנסות אותם, כי אין לו ברירה, אין דרך אחרת.

חייבים לפתוח את הקבלה. כי אחרת אחרי מה אנשים ילכו, שוב אחרי כל מיני הבטחות של מישהו בכלכלה או בביטחון? כיום אין אף אחד שיכול לצמוח לא מהממשלה או מקרב העם. ואז מאין ברירה אנשים בוחרים במה שיש. אבל זו לא בחירה וזה לא פתרון. כיום אין לציבור לא בן גוריון, ולא יגאל אלון, ואפילו לא רבין, שבגיל עשרים היה כבר אלוף. אפשר להסכים עם דרכו או לא, אבל הוא בכל זאת השיג משהו. ומי יש היום?

עלינו רק לסדר את כל הנתונים. להכין היטב שיעורי בית, ולכתוב אותם יפה ומסודר, ואז נראה עד כמה יש פתרון, ופתרון לא שלנו. אלא שאנחנו מציגים את דברי המקובלים, שהם אומרים, שקיבלנו את ארץ ישראל בכוח לפני כמאה שנה, ואנחנו עדיין שרויים בתוך המכה האיומה הזאת, שעוד הולכת ומצטברת, ועכשיו אנחנו עלולים להיעלם לגמרי. לא להיעלם כך, שניסע לאמריקה ונשב שם נוח וטוב באיזה מקום, אלא לא נוכל לצאת מהארץ, כי שוב כל העולם יהיה נגדנו. וגם כל העולם בעצמו ניכנס למצב כזה, שמכל המיליארדים אולי יישארו כמה מיליונים.

בצורה הגיונית צריך להראות לאדם תמונה משכנעת. כי אם הוא לא ישתכנע, שוב יתרחשו בחוץ כמה אירועים לא נעימים שאולי ישכנעו אותו. בקבלה אף אחד לא בא עם איזה רעיון משלו, ולא מוציא שום דבר מהראש שלו. אלא רק מוציא ומסדר מהכתובים מה שמתאים לזמן שלנו, מדברי המקובלים על זמננו, ואין אף מילה אחת מתוך עצמו. כולנו תלמידיו של רב"ש, שרק מסבירים מה כתוב בספריו.

בעולם ישנם כבר מיליונים שמאמינים בתפיסה הזאת, ותומכים בה, ומרגישים שהיא אכן כך. העולם כבר מתחיל להבין איפה נמצאת הסיבה לכל הצרות שלו, וזו הסיבה לאנטישמיות. הקבלה לא מסבירה משהו שהאנשים לא יודעים. אלא היא רק מסדרת את כל הנתונים האלה למערכת אחת, שממנה רואים את הפתרון. לפתרון אפשר להגיע רק אחרי שמקבצים יחד נתונים מפוזרים ומצליבים אותם נכון. רק אז האדם רואה מאיפה הכל נובע, מה הסיבה וכנגדה מה הפתרון.

הפצת הקבלה לא מבטיחה לעשות ולהשיג משהו בשום נושא, גם לא שלום עם הערבים או כלכלה משגשגת, אלא היא עוסקת בהשפעה. היא מראה לכל אדם מה יש, לַמה היה, ומה מחכה לו, ולא יותר. היא לא מונעת מאף אחד לעשות כרצונו או להרוויח לעצמו, אלא היא מקנה לו רק מה שמלמדים אותנו המקובלים.


איך אפשר לשכנע אנשים הגיוניים, שהכוח של הקבלה הוא פעולת האור מקיף?

הגישה ההגיונית הזאת לא נכונה, כי העולם שלנו לא הגיוני. אם האדם משתמש בהגיון שלו, הוא מקבל תמונה מעוותת שלא קיימת בעולם. היא קיימת רק בפילוסופיה היוונית. אבל האדם והעולם לא בנויים לפי הפילוסופיה הזאת. ולפי הפילוסופיה של האדם, אין ולו דבר אחד שהתקיים נכון, אפילו לא במצבו העולם הזה, שלפי ההגיון היה צריך משנה לשנה להיות יותר מוצלח ויותר מפותח ויותר מתקדם. האדם לוקח את ההגיון השכלי שלו, שהוא קנה מידה לגמרי לא נכון, ולא מודד את העולם, אלא מודד את אמיתות הקבלה. ואז הכלים שלו הם לגמרי לא נכונים.


למה דווקא הקבלה היא הדרך הרציונלית?

כל העולם, ללא יוצא מן הכלל, מאמין במה שנצא אחרי החומר. האדם לא יכול להתקיים אפילו דקה אחת, אם הוא לא מאמין שיש משהו אחרי החומר, כי הדקה הבאה היא לא ידועה. לא אמונה כזאת כמו שחושבים, שאדם לא מפותח מאמין מאין ברירה, אלא מפני שהעתיד מַחוּק, סגור, נסתר.

ולפי הגישה ההגיונית המקובלת, היינו צריכים לראות את הכל. מהי "רציונליות"? יש נקודה א' ויש נקודה ב', וידוע איך מגיעים מא' לב'. לאדם יש את כל הכלים, וכל הדרך, והוא עושה חשבון. אבל החיים שלנו אינם כאלה, אפילו את הרגע הבא האדם לא רואה, לכן חייבים לקחת בחשבון שאין רציונליות.

והגישה הרציונלית של האנשים היא לא נכונה לחיים, היא שגויה, היא בעצמה לא רציונלית, היא למטה מהדעת, היא מביאה לשגיאות. אבל אם האדם מקבלים את הנתון הלא רציונלי כביכול, שיש כוח שבעזרתו הוא עובד, האדם הזה לגמרי רציונלי. למה? כי אז הוא אומר, שיש משהו קדימה, תמונה עתידה, ומהתמונה הזאת הוא רוצה עכשיו למשוך כוח, שיבוא עכשיו ויקדם אותו דווקא לאותה תמונה. הוא משתמש ברציונליות כמו של מדען, בכוח שקיים כבר.

הקבלה אומרת, שיש תמונה עתידה שלנו (שאין אותה לאותם אנשים כביכול הגיוניים), וכדי להגיע מנקודה א' לנקודה ב', שהיא התמונה העתידה הזאת, צריכים לשאוב ממנה כוחות. לדעת בערך מהו המצב העתידי, מה מחכה לנו, ולא מה שנראה לנו שיהיה. אלא מה יש שם באמת, איך אפשר להגיע לשם. לכן דווקא מקובל הוא אדם רציונלי, הוא מושך משם את הכל, ובצורה כזאת מושך את עצמו לשם. הפעולה שלו הגיונית לגמרי בניגוד לפעולות שעושה כל העולם.