שיחה על מאמר:

 "אלה תולדות נח"

"שלבי הסולם" כרך א' - בראשית, פרשת נח, עמ' 31
שיחה מה- 26.10.03

אתה נמצא כאן:

שער למתחיל > שיחת היום > מאמר: "אלה תולדות נח"

אחרי מצב "אברהם", "חסד", באים לאדם מצבים הבאים. כמו שתיקון הכלים נעשה מקל לכבד, כך בא האדם מתיקון כלים דהשפעה לתיקון כלים דקבלה. ממצב של חפץ חסד לקבלה על מנת להשפיע.


למה נקרא ש"כלים דהשפעה מקבלים מעליון" ו"כלים דקבלה מתקנים בעצמם"?

טבע האדם הוא כלים דקבלה. כתוב שהבורא, שרצה לקרב את האדם למטרת הבריאה, ברא את הבריאה, בריאה שהיא כולה רצון לקבל. ורצה להגיע לרצון לקבל עצמו, ולתת לו את שיטת התיקון הנקראת "תורה".

אבל רצון לקבל שכלול רק מעצמו, לא מסוגל לקבל את שיטת התיקון, כי איך הוא יכול לתקן את עצמו אם אין לו הכנה לתיקון? הוא לא מבין מהי, הוא לא כלול בתוכו עם שום תכונת ההשפעה. הוא כמו כלב או חתול שמדברים איתו שצריך להשפיע, זה פשוט לא נקלט. לכן כתוב ש"אומות העולם" לא קיבלו את התורה.

כל רצון ורצון מכל הרצונות לקבל של ה"גוף" השלם, משבעים הרצונות (שבע כפול עשר), "שבעים אומות העולם", ז"ת, לאיזו תכונה שלא תיפנה, אין בה יכולת להבין מהי מטרת הבריאה, לקבל אותה כמטרה, להתחבר עם המטרה הזאת, ולהשיג את אמצעי להגיע אליה. לכן כתוב, "אומות העולם לא קיבלו את התורה.

ואז הבורא בא והציע אותה לישראל, ששמחו מאוד לקבלה. כלומר, הבורא לקח את הכלים דהשפעה, שלא שייכים לנברא, שלא שייכים לבריאה, והכניס בהם את עניין התיקון. אבל תיקון צריכים לעבור כלים דקבלה, אז מה התועלת שיש כלים דהשפעה לחוד וכלים דקבלה לחוד, וכלים דהשפעה מחזיקים בשיטה איך לתקן את הכלים דקבלה?

מה יש לישראל מקבלת התורה - לגלגלתא ועיניים מקבלת השיטה איך לתקן את האח"פ? שלאחר מכן מתרחשת שבירה, שמוציאה את ישראל לארבע גלויות, להתערבב בארבע דרגות העביות עם אומות העולם, ובכך לתת להם חלק מכלים דהשפעה ואת שיטת התיקון. ואז מתחילים ביחד להיתקן. אלא שבכל מקום ובכל עירבוביה, קודם מתתקן ישראל, גלגלתא ועיניים, של אותו רצון או אותו חלק של הכלי השבור, ורק אחר כך האח"פ.

כלומר, קודם מתקנים את הכלים דהשפעה, שנקראים "אתערותא דלעילא", מפני שהם הכלים של הבורא, שניתנו ביחד עם התורה, עם האמצעים איך לתקן. ומה מתקנים בכלים דהשפעה? את העביות שהם קיבלו עקב התערבבותם עם כלים דקבלה, עם כלים דקבלה שנמצאים בכלים דהשפעה. כי יש כלים דהשפעה שהתערבבו עם כלים דקבלה, שאפשר להוציא אותם מכלים דהשפעה.

מה פירוש "להוציא"? שאפשר לצמצם לגמרי את השימוש בכלים דקבלה, ובכל מקום ובכל מצב להשתמש רק בכלים דהשפעה. זה נקרא שמתקנים רק גלגלתא ועיניים. אבל את הגלגלתא ועיניים מתקנים על פני גובה האח"פ שמצמצמים. והאח"פ יכול להיות בעביות שורש, א', ב', ג', ד'. לכן יש סוגים שונים של גלגלתא ועיניים. והתיקון הזה נקרא "אתערותא דלעילא". מדוע? כי בכך רק מחזירים את המצב של גלגלתא ועיניים לקדמותו.

והתיקון הבא אחריו, שמתקנים את הגלגלתא ועיניים עם האח"פ שבתוכם, הנקראים "אח"פ דעליה". וכך מתחילים לעורר את האח"פ שבתוך גלגלגתא ועיניים, לעורר אח"פ דעביות דשורש, דא', דב', דג', וד'. שזה כבר תיקון בחינות "אומות העולם", אבל רק אלה שנכללות בגלגלתא ועיניים. ואז בא תיקון של גלגלתא ועיניים בתוך האח"פ. ותיקון אח"פ דאח"פ רק בכך שמבודדים את הכלים האלה ולא נוגעים בהם. ששמים כנגדם מגן כדי לא להשתמש בהם, ובכל היתר משתמשים.

והתיקון של "נח" הוא התיקון הראשון. שישנם כל ארבעת סוגי הכלים. והאדם שכלול מכולם מתחיל לתקן אותם במצב שנכנס לתוך "התיבה", לתוך בינה, רק בתוך כלים דהשפעה - מצרף רק את הגלגלתא ועיניים שלו לעליון, מתקן רק אותם. ולמרות שמבחוץ יורדים עליו "מי המבול" הם לא נוגעים בו, מפני שהוא מבודד מכל ההפרעות, על ידי המסך שמכסה את כל הכלים דקבלה שלו, שבהם הוא לא משתמש. עד שמתקן את כל הגלגלתא ועיניים שלו.

ולאחר שתיקן את כל הגלגלתא ועיניים, קיבל בינה, את כל תכונת הבינה, הוא "יוצא מהתיבה". "תיבת נח" היא ם סתומה - מ ו-ס הן צורות הבינה. שמתקן את כל הכלים דהשפעה ומצמצם תמידית את הכלים דקבלה ולא להשתמש בה, נקרא שמבדיל את התיבה מ"מי המבול", שעוברים על האח"פ, על כל הכלים דקבלה. אם הוא מתקן ומגדל את הכלים דהשפעה עד הגבול הנכון, אז הוא יוצא מהתיבה לפיסת יבשה, שיכול לעמוד על ה"קרקע", להתחיל תיקונים גם עם הכלים דקבלה.

כל החיוּת שלו היא מבינה - ה"חיוֹת" שלקח עימו - כל החיוּת שלו מחוברת כבר מתוך בינה למלכות. ואז מתחיל "דור חדש", שבו בינה ומלכות מחוברות יחד.


איך הכלל "ואהבת לרעך כמוך" קשור לכלים דקבלה וכלים דהשפעה?

האדם לבדו לא מסוגל לרכוש כלים דהשפעה. אפילו אם הוא צדיק בן צדיק, כמו שהיה נח ביחס לבני דורו שכולם היו רשעים גמורים. כלומר, בין כל הרצונות של האדם יש רק רצון אחד קטן, שאין לו סיכוי לנצל את הרצונות האחרים לטובתו, ולהוציא את עצמו מכלל הרצונות, לפתח את הנטייה שלו, אם הוא לא יכנס למצב הנקרא "תיבה". ובשבילנו ה"תיבה" היא החברה.

בעל הסולם כותב במאמר "הערבות", שאם החברים בקבוצה יהיו מסוגלים לבנות חברה גדולה דיה ובעלת כוח מספיק, שתיתן לכל אחד מחבריה ביטחון, שלא יחסר לו דבר. שסביבו נמצאים הרבה אנשים נאמנים, שהוא עצמו יכול לעזוב את דאגותיו על הרצון לקבל, לסביבה שעוסקת בזה, ולהיות לגמרי חופשי ממנו. אם האדם מרגיש כך, אז הוא בהחלט מסוגל לצאת מתוך הרצון לקבל שלו.

מתוך זה עלינו להבין שבשבילנו "תיבת נח", היא מערכת שתספק לכל חבר וחבר מצב, שהאדם יהיה בהרגשה, שבתוך החברה הזאת חייו הגשמיים והרוחניים בנויים בצורה נכונה, בשיטה, בתמיכה, שהוא יכול להמשיך ולסמוך בה מאה אחוז על חבריו. אם אין לאדם את התנאים האלה, הוא לא יכול לנצח. וזאת העבודה.

צריך לבנות תיבה ולעבור בה יחד את המבול. "מבול" הוא כל החיבורים הלא נכונים בין בינה ומלכות. "מי המבול" הם בינה, אבל שיש בהם גבורות וכו', שמהם צריך להינצל. כי אין קרקע, אין אדמה, אין כלים דקבלה, אלא ישנם חיבורים שונים בין כלים דהשפעה לכלים דקבלה, שהאדם עדיין לא מסוגל לעבוד בהם. כלומר, האדם צריך לעבור כל מיני צורות לא נכונות של שימוש בשיטה, להתנקות מהם, ולבחון מהן רק את הגישה הנכונה היחידה, שאז נקרא שהאדם נמצא בתיבה שלו כנגד כל מי המבול. ההבדל הוא בין מים רגילים לבין "מי גבורות", "מי מבול".


מהי האהבה שמביאה לערבות?

בינתיים אי אפשר לדבר על אהבה. אהבה היא תוצאה, שלא עובדים עליה. "ואהבת לרעך כמוך" זה כמטרה שבאה מתוך פעולות. אהבה היא קניין, ולא שפתאום אוהבים. כמו שאנשים מדמים, שצריך להתחתן רק אם אני אוהב אותה והיא אותי. אהבה מקורה משורש העליון, היא באה כתוצאה מהרבה טובות שעושים אחד לשני, ומתקיימת רק מתוך העשייה הזאת. מהשורש לומדים איך משיגים את תכונת האהבה.

מצב של אהבת חברים, אין לאף אחד מהחברים וגם לא לכל הקבוצה יחד, אבל אם עושים פעולות, שהמקובלים קבעו שעל ידן מגיעים לאהבה, אז נחשב שעוסקים באהבת החברים. לא נמצאים בה, אלא בונים את המצב הזה בחברה.


מה הפעולות שקבעו המקובלים, שמביאות לאהבת חברים?

הפעולות האלה הן להשקיע כמה שיותר אחד בשני. בדומה להורים חשוכי ילדים שמטפחים ילד מאומץ. הם מאמצים אותו תינוק, ומיד מתחילים להתייחס אליו כאילו היה ילדם. וככל שהם משקיעים בו יותר הולך ונבנה בהם יחס של אהבה כלפיו, עד שלפי מה שאומרים, הם אוהבים אותו אפילו יותר מילד שלהם. כי בקשר הזה אין קשר בהמי, אלא רק קשר רוחני, רק לפי כמה שהם השקיעו בו. וידוע שהקשר הזה יותר חזק. כל הדוגמאות בעולם שלנו מוכיחות זאת. לכן, האהבה תלויה בהשקעה. וכך צריך לעשות בחברה.

אם רק דרך "ואהבת לרעך כמוך" מגיעים ל"ואהבת את ה' אלוקיך", אז כדי להגיע ל"ואהבת לרעך כמוך", חייבים להשקיע ב"כמוך", בחבר "כמוך", כמו שאני משקיע בעצמי. ללא רגש וללא שכל, לעשות את הפעולות הללו. והדאגה הזאת היא בונה בנו את הכלים, מזמינה את האורות המקיפים, ומתחילה לחבר את כל החברים לכלי משותף, שמזמין, מושך, אור כללי יותר גדול. ואז כל חבר וחבר על ידי האור הזה יכול להשקיע בקבוצה עוד יותר.

האור שבא לכל חבר מהשקעה שלו, נותן לו כוח פרטי. אבל אם מחברים את כל החברים לכלי כללי, האור שבא לכלי הכללי, מאיר לכל חבר, ומושך כל חבר לכלי הכללי הזה. כלומר, בתהליך הזה ישנן הרבה פעולות גם כלליות וגם פרטיות שבאות מלמעלה, מן האור. ועל יד הפעולות האלה מגיעים למצב של אהבת הזולת. מהי "אהבת הזולת"? שדואגים לכלים זרים, במקום כלים של עצמנו. ואת הכלים של עצמנו, מפקיעים לטובת החברה, ללא שום דאגה עליהם.


* * *

נטייה מסוימת להגיע ליחסים כאלה ברמה הבהמית, יש בעולם שלנו מצד האישה, כנגד נוקבא עליונה, בהתחברות שלה לבעלה. לאישה יש גישה, דרישה כזאת, להיות שייכת דרך הפקרת הכלים. רואים את זה בכתובה וכו'.

גבר מייצג את ההשפעה, את הבורא, ואישה מייצגת את הכלי שהולך להיתקן, שרוצה את התיקון. לכן בטבע הבהמי של האישה יש משהו מעין זה, שבא מהטבע הרוחני. איך לומדים בקבלה? שהיא מעדיפה "קב ותִיפלות מתשעה קבים ופרישות". אבל צריך ללמוד את זה ביחס לקבוצה.


האם חשוב לדעת איזה הפרעות עוברות על החברים בכל העולם?

צריך להיות קשורים עם כולם בהשתתפות איתם. להכניס את כולם לאותה "תיבה". איך נח עשה? את מי הוא הביא לתיבה? - את כולם. את כל הכלים שיש בהם כוח החיות, שהם צריכים לגדול, להינצל מ"מי המבול" - גם ממלכות וגם ממלכות שמחוברת עם בינה - רק לצאת לכלים דהשפעה נקיים.

לעזור לכל קבוצה ולכל הקבוצות להתנתק מהמקום שבו הם נמצאים, זה רווח כללי גדול מאוד. כי נוצרים כאלה כלים דהשפעה, השתוקקויות לבורא, בחינת ישראל, על פני כל מיני אח"פים וכל מיני תנאים שישנם בכל מקום, שנותנים בסיס רחב מאוד וחזק מאוד לכלים דהשפעה.


האם לכל מדינה ולכל קבוצה יש הפרעות שונות?

במדינות שונות יש הפרעות שונות, ויש גם קבוצות שונות, ומתוך זה צריכים לעבוד איתם. אנחנו לא בוחרים את המצבים האלה, אלא מתמודדים עם מה שנותנים. אף פעם האדם לא צריך להתמודד נגד משהו חיצון מחוץ לו. צריך להתגונן, צריך להגן על מה שחשוב, על מה שהוא עיקר לפנימיות, כנגד חיצוניות. והמגן הזה שבונים, הוא בעצמו מגדיל את הגלגלתא ועיניים, את הפנימיות.


איך אפשר להשתתף בצער שלהם?

לא משתתפים בצער, אלא משתתפים בחיבור עם קבוצות אחרות, שגם הן משתוקקות לאותה המטרה. מעבירים מקבוצה לקבוצה התפעלות, חשיבות המטרה, שיהיו מגן כנגד כל "מי המבול", שעוברים על כולם. הפעולות הללו נקראות להתמודד נגד "המבול", להיות ב"תיבה", בביטחון, ב"ם סתומה", בתכונות הבינה שאף אחד כבר לא יכול להזיק לנו.

כל קבוצה וקבוצה וכל הקבוצות יחד, חייבות להיכנס למצב הזה, ובכך להגדיל את עצמן. ו"המבול" שיהיה איזה שיהיה, כי עד שלא יעבור כל האח"פ מעל ה"תיבה", אי אפשר יהיה להגיע למצב שעולים על היבשה.


אם יודעים מה הקושי שניצב מול החבר, האם צריך לבוא ולהציל אותו?

הגישה הזאת לא נכונה, מפני שבמצבנו אין לנו אפשרות להכיר את הקושי של החבר. כרגע אסור לנו לעסוק בחיבור כלים דקבלה עם החבר. אלא ההפך, כל חבר צריך להתנתק מהכלים דקבלה שלו ולעסוק רק בהגדלת גלגלתא ועיניים - בחשיבות הבורא וברצון להידבק אליו, ללא שום הרגשה בכלים דקבלה. בלי זה אין סיכוי להתקדמות.

ולעסוק בכלים דקבלה, כלומר, "להשתתף בצער הציבור", בצער החבר, לקחת את הכלים דקבלה שלו ולהתחיל לתקן אותם, לצרף אותם לעצמך, לא מדבר על מצבנו, אלא על שלב מאוד מתקדם, שהאדם מגיע אליו רק אחרי שמתקן גלגלתא ועיניים ועובר שכר ועונש.

צריך לעסוק רק בגדלות הבורא, שהיא תיתן לכל חבר וחבר הרגשה של "תיבת נח", שאיתה הוא ניצל מכל ההפרעות. ואם האדם מתחיל להתעסק בהפרעות של חברים אחרים, הוא במקום להתמודד עם ההפרעות שלו, שגם כך הוא לא מסוגל להתמודד, לוקח הפרעות של החבר, שהן כפול חוסר אהבת הזולת שלו, כי מה איכפת לו מהפרעות של השני, ועוד נכנס אליהן עם האי-אכפתיות שלו, שעדיין לא תיקן את היחס שלו כלפיהם. אז מה הוא מרוויח מזה?


מהי התפעלות מהחבר שהיא מועילה ומעלה?

האדם לא יכול להתפעל מסיפורים של החברים שלו על יגיעה, שהוא לא יכול להעריך. אין לו כלים של החברים, והוא לא יכול למדוד את היגיעה שלהם, אלא רק להתפעל מבחוץ. לכן רב"ש קובע, שצריך לספר אחד לשני רק דברים טובים ורק לשמח אחד לשני. ואין יותר מה לעשות עם החבר, אלא ובעיקר לעזור לו להיות שמח. ששמחה תמיד חסר, ובה יש תמיד מה להוסיף.

ולא להיכנס לשום בירור על הצרות והבעיות שיש לכל אחד בפנים, ולהשתתף בצערו. אלא מיד להתרומם מעל כל החשבונות, ולהידבק בבורא כאילו נמצאים בגמר תיקון, ולהיות שמחים שזכינו להיות קשורים למטרה ועוד מעט זוכים בה.

אם יהיה פחות מהלך הרוח הזה, לא יהיה חיבור. החיבור הוא בעליון, ולא בין החברים. אין חיבור בין בני אדם אם הבורא לא נמצא ביניהם - "איש ואישה ושכינה ביניהם". לא יכול להיות אחרת. אחרת בונים קיבוצים או קומוניזם, שיביאו להרס ולא לתועלת. כי מתגלים רק כל הכלים הלא מתוקנים, שכל הזמן היו בהסתרה, שהאדם כיסה אותם ולא הצליח לתקן בהם מאומה. אלא הם נעשים עוד יותר גדולים, ועוד יותר גרועים מקודם. כי כל אחד לוקח מהשני עוד יותר תוספת של רצון לקבל, שגורמת להכבדה כללית.

רק התרוממות מעל הכלים דקבלה כמה שיותר לכלים דהשפעה, לרומם את המטרה, לרומם את הבורא, ולהידבק לעליון, כמו בלוני הליום להידבק "לתיקרה". זו הצורה היחידה שיכולים להשתמש בה, אין אחרת.


אם הבורא מתגלה בכלי העולמי למה צריך לעסוק בהפצה בישראל?

גיבוש הכלי העולמי לא מוריד בשום פנים ואופן את חשיבותה של ההפצה בישראל. אבל היא חלק בלתי נפרד מההפצה הכלל עולמית. הכוחות יבואו מבחוץ. ההתפעלות של הקבוצה הפנימית בישראל מהחיבור עם הקבוצות בחוץ לארץ, תעזור לה לחבר את הקהל הישראלי לקבלה. לא נוכל להמציא כוח משיכה אחר לאנשים בישראל, אלא מתוך ההתפעלות הכללית שתהיה לקבוצה הפנימית מהקבוצות בכל העולם.

הקבוצה הפנימית בעצמה לא תוכל למשוך את ישראל לקבלה. לא שצריך מיד לחבר את אלה שמתחילים, או את ההפצה בישראל, לעבודה הזאת עם הקבוצה העולמית, אבל ההתפעלות שתהיה לנו, הביטחון, הכוחות, כוחות השכנוע, הכוח הפנימי שימשוך, שאנשים יחושו שיש כאן משהו בשבילם, אותם נקבל מתוך העבודה עם הקבוצות בחו"ל.


אם השתוקקות לבורא של כל אדם בעולם נקראת "ישראל", למה יש זהות ישראלית בגשמיות?

הבחינה הרוחנית "ישראל" נמצאת בכל אחד ואחד, אחרי שבירת הנשמות, שבכל נשמה התערבבו יחד חלקים מגלגלתא עיניים ואח"פ. הערבוביה הזאת בכל פרט מאפשרת לכל אדם להתעורר כלפי הבורא, בהתאם לסוג נשמתו, ובהתאם ולמיקום שלה בכלי הכללי של "אדם הראשון". וכל אלה שמתעוררים נקראים "ישראל" - ישר-אל, לפי הכוונה שלהם כלפי הבורא.

לכן, בחינת ישראל בהבחן הרוחני היא לפי ההשתוקקות. ויש בחינת ישראל לפי החומר, כהעתקה מרוחניות לגשמיות. סוג נשמות שמחוברות לגופים, המשתייכות לבחינת ישראל לפי הגופים ולא לפי ההשתוקקות. והם ברמה אחרת לגמרי מרמתם של אלה המשתוקקים לבורא, ויכולים להיות אפילו גויים, כמו רבי עקיבא, אונקלוס ועוד אחרים, שהיו מקובלים גדולים. כל התורה שלנו מקורה מרבי עקיבא.

והבחינה הזאת היא במישור אחר לגמרי, למטה מהמישור הרוחני, במישור הגשמי, הגופני, של העולם הזה, שמקובלת אצלנו בצורתה הגשמית כעם ישראל. שנכללים בו כל אלה שמקבלים מדור לדור חינוך יהודי כהעתקה מרוחניות לגשמיות. ובניגוד לאחרים מחויבים לקבל על עצמם את שיטת התיקון, אפילו אם אין להם השתוקקות לבורא.

בחינת ישראל הרוחנית, אותם האנשים בכל העולם שיש להם השתוקקות לבורא, איתם ברור מה יקרה. הם יקבלו על עצמם את שיטת הקבלה, ויתקדמו הלאה לפי רצון שהבורא יעורר בהם. אבל אלה שהם בחינת ישראל לפי גופם, שהם בעלי תעודת זהות יהודית, ולא יהודים לפי פנימיותם, כי אינם מתייחדים עם הבורא, עליהם יהיה לעסוק בתיקון ללא אתערותא דלעילא, ללא התעוררות הנקודה שבלב. אלא מפני שניתנה להם שיטת הקבלה, המחייבת אותם למרות תהליך ירידת הדורות, להתמודד נגד הרצון שלהם ולהתקדם לתיקון.

בעל הסולם מספר במאמר ב"פרי חכם", שבבית המקדש הראשון כל ישראל היו בהכרה רוחנית. אמנם במידה קטנה, אבל כולם היו בה. ובבית המקדש השני כתוצאה מירידה רוחנית, היתה התפלגות של העם לשני פלגים - זרם אחד הלך עם הנביאים, עם החכמים, והזרם השני היו המתייוונים שהלכו עם הממשל - עם הקיסרים, המלכים והשרים - והם שהביאו את הרומאים, שהחריבו את בבית המקדש השני.

אבל כבר אחרי חורבן בית המקדש הראשון, החל הפילוג הזה בעם, לחלק אחד עם עביות גדולה שקיבלו ירידה מבית המקדש הראשון ולכן נחרב, ולחלק אחר יותר זך, שעדיין היה מחובר לרוחניות ולהרגשה רוחנית, ועסק בתיקונים, וחש וחי את החיים הגשמיים והרוחניים לפי החוקים הרוחניים.

אלא שהרצון לקבל הלך וגדל עד כדי כך, שהתגבר כוחם של השייכים לממשל ולצבא, והם יצאו למלחמה נגד החלק שעסק ברוחניות, והגבירו בו את הרצון לקבל, כולל בתלמידי רבי עקיבא ובכהן הגדול, שתפקידו החל להימכר בכסף. והירידה הכללית הזאת הביאה לכיבוש הרומאי ולחורבן בית המקדש השני.

ומאז שנחרב בית שני, כותב בעל הסולם, נעשתה מחיצת ברזל מבדלת בין העם לבין חכמת הקבלה. וחוץ מיחידים בכל דור ודור, לכלל ישראל אין הרגשה רוחנית ואין חיים רוחניים. המצב הזה נקרא ש"עם ישראל יצא לגלות". והגלות האחרונה היא גלות טוטאלית, לגמרי בהסתר. או הסתר רגיל, או הסתר כפול, תלוי בכמה שהרצון לקבל ממשיך לגדול בכל אחד ואחד מקרב העם, ובאומה כולה, ובתוך כלל האנושות. עד שהאדם מגיע למצב, שהוא מנותק לגמרי מההרגשה הרוחנית.

אבל הניתוק הזה מהרגשה רוחנית, לא משחרר את האומה הישראלית מהחובה לעסוק בתיקון. והעיסוק שלה בפעולות חיצוניות במקום בפעולות פנימיות, בתיקונים, הוא מה שמביא, כותב בעל הסולם בסוף "הקדמה לספר הזוהר", לכל הצרות בעולם. "ישראל" הכוונה לעם ישראל, ולא לבחינות ישראל שמתעוררות באנשים שונים בכל העולם, שאז הנשמות שלהם מתחילות "כנר ה' נשמת אדם", כניצוצות, להתחבר לאור העליון ולעלות.

אלא מדובר על עם ישראל, ובמיוחד על אלה שעוסקים בלימוד תורה, אבל רק בחיצוניות, בתורה היבשה, במעשים ללא כוונה, בזמן שהתיקון הוא רק על הכוונה, הם בעצם גורמים לכל הפורענות שבאה לעולם. "ואין פורענות באה לעולם אלא בשביל ישראל", כלומר, עקב כך שבני ישראל לא ממלאים את תפקידם בתיקון העולם.

ונראה בקרוב איך כל העולם יוצא בהאשמה נגדנו כמו ראש ממשלת מלזיה, שאמר דבר מאוד רוחני: שישראל במחשבות שלהם, שולטים על העולם. דבריו הם שליחות מלמעלה, וכך צריך להתייחס אליהם. הוא לא מאשים יותר את היהודים בשליטה בכסף, או בשלטון, או בקשרים מתחת לשולחן, אלא הוא מאשים אותם בשליטה במחשבות. דרך הגילויים האלה, ודרך מי הם מגיעים, דרך איזה הכלים, שמי שמע עליהם, מי בכלל מתחשב בהם, אבל דרכם רואים איך הבורא מתחיל לסדר סביבנו התעוררות.

רק בחינת ישראל היא בעצמה צריכה להתעורר. כך אומר בעל הסולם בסוף ה"הקדמה לספר הזוהר", ואז הפירמידה הזאת של פנימיות ישראל וחיצוניות, פנימיות אומות העולם וחיצוניות, תהיה פירמידה נכונה. לא יעזור לנו. עם ישראל חייב לעסוק בפנימיות התורה, שמביאה את האור המחזיר למוטב. ואם לא ישראל לא יעשו זאת, אז כל הפירמידה תתהפך, ובפירמידה ההפוכה ישראל נמצאים תחת שליטת הגויים.

כמו שהאנשים עושים עכשיו עם הפנימיות שלהם. שבחינת ישראל, השתוקקות לבורא, לא חשובה להם, אלא חשוב להם כל הצרכים האגואיסטיים שלהם. כלים דקבלה שלהם יותר חשובים מכלים דהשפעה. כך יהיה גם בחומר, בחינת ישראל תהיה תחת הבחינות של אומות העולם, עד כדי כך שיום אחד הם יחליטו, שישראל היא הגורם בעולם שאשם בכל, ולכן הוא מיותר ומזיק, וצריך למחוק אותו, למחות אותו מהעולם.

מה שנכון לפי התמונה הכללית של המציאות - גלגלתא ועיניים שנמצאים בשליטת האח"פ, ולא עובדים לתיקון עצמם ולתיקון האח"פ, אז האח"פ רוצה להשתמש בהם כמה שיותר לטובת עצמו. ואם האח"פ לא יכול להשתמש בהם לטובת עצמו, מפני שגלגלתא ועיניים לא מסוגלים למשוך אור לאח"פ, אז מה יש לאח"פ בגלגלתא ועיניים האלו? כלומר, המצב שלנו בחיצוניות מתקרב למה שצריך להיות הכרת הרע האמיתית.


האם צריך להפסיק את ההפצה בדרגה הגשמית, ולעשות אותה רק בדרגה הרוחנית?

הפצת הקבלה צריך לעשות גם בקרב עם ישראל בעולם שלנו, וגם בכל האומות ובכל העולם, לכל מי שמתעורר למטרת הבריאה. כי תיקון העולם יבוא מההתעוררויות הכלליות בכל העולם של בחינת ישראל, שהבורא נותן להם התעוררות. אבל ביחד איתה עלינו לעורר את המסה הזאת הבהמית בישראל, שעוסקת גם היום בתורה, על מנת לקבל, ב"לא לשמה". עוסקים בחיצוניות התורה, בלימוד איך מבצעים פעולות חיצוניות, ולא איך מתקנים את הכוונה. במילים אלה בעל הסולם כותב ב"הקדמה לספר הזוהר".


מי יותר פנימי בפירמידה, גוי שיש לו תשוקה לבורא או ישראלי שעוסק בפנימיות?

בפירמידה הזאת פנימי וחיצוני בנויים כמו בעולם הרוחני. איך בנוי כלי רוחני אחרי השבירה? גלגלתא ועיניים, גלגלתא עיניים שבאח"פ, אח"פ שבגלגלתא ועיניים, ואח"פ. בפירמידה הנכונה בחינת ישראל נמצאת למעלה ואומות העולם למטה. מקרב ישראל, בראש הפירמידה נמצאים המקובלים, שעוסקים רק בגלגלתא ועיניים. מתחתם, אלה שעוסקים בחיצוניות התורה, בקיום מצוות מעשיות. תחתיהם אנשים שלא שייכים כביכול לזה, מסורתיים למיניהם. ובתחתית החלק של ישראל נמצא הכלל. ולמטה מישראל, החלק של אומות העולם מתחלק לשניים, לצדיקים - "חסידי אומות העולם" ולמזיקים. זה הפירמידה הנכונה.

הבעיה היא שבחברה שלנו, האנשים החרדים שמקיימים מצוות במעשה, הם הרוב המכריע, ומי שעוסק בפנימיות הוא מיעוט. ובעל הסולם כותב ב"הקדמה לספר הזוהר", שכאן בדיוק ההפכיות, הפירמידה הלא נכונה. אם המקובלים שעוסקים בפנימיות התורה ונמצאים בראש הפירמידה, יהפכו את המצב שפנימיות תהיה העיקר, אז כל יתר הדרגות יסתדרו בצורה נכונה.

אבל כאשר באומות העולם המזיקים מתגברים על הצדיקים, ובישראל כלל העם מתגבר על המסורתיים, אז הרוב הזה, שבעל הסולם מתאר את לימודם (אות ע'): "העושים את התורה ליבשה, כלומר, בלי משהו לחלוחית של שכל ודעת", מתגברים על המקובלים שעוסקים בפנימיות, וגורמים לפירמידה להתהפך, ובכך משבשים את היחס הנכון בין חלקיה, ולכן מלמעלה לא מגיעים האורות. כי האור שבא מלמעלה נכנס מקל לכבד, לפי השתוות הצורה, אם הכלי מסודר מזכות לעביות, וכך הוא לא יכול להיכנס.

ואז האור העליון הזה מראה את האחוריים שלו כלפי הכלי, ולכן העולם מלא צרות וכל אוכלוסיית העולם סובלת. והשינוי, קובע בעל הסולם, תלוי רק ביחסי הכוחות בין שני הגורמים האלה בעם ישראל. בחשיבות שנותנים לפנימיות התורה - לכוונות, אלה שעוסקים בחיצוניות התורה - במעשה. וזאת עיקר הבעיה.

ולאלה שעוסקים כיום בפנימיות התורה, אין לא כוחות, ולא אמצעים, ולא קשר, ולא ידיעה, איך לגשת אליהם ואיך להתחיל. אבל אם כבר נמצאים בהילוך הזה, אז תימצא הדרך. או שיתרחשו בקירבם מאורעות דרסטיים, שיחייבו אותם לשים לב למה שקורה. או שפתאום אלה שעוסקים בפנימיות, יעלו בצורה כזאת שהם יעשו חשובים בעיניהם. אי אפשר לדעת, וצריך לעסוק בכל מה שאפשר.

אבל בעל הסולם אומר, שהשינוי לא יבוא על ידי הפצת הקבלה ביתר העם ובמסורתיים, אלא רק בקרב אותם אנשים שמסורים לתורה, אבל כרגע לתורת המעשה. שלומדים תורה, ורוצים לדעת אותה, ולהשתכלל בלימודה. ולא לאחרים שלא מן הסתם נקראים רק "דתיים", שחובשים כיפה כמנהג או להצדקת יתר שהם שייכים לעם ישראל, אבל עובדים בעריכת דין או ראיית חשבון. אלא מדובר על אותם אנשים מקרב החרדים, ששקועים בתורה, ורוצים אותה, ולומדים אותה, ומרגישים קשר אליה וליהדות. שאוחזים בה חזק, אבל אוחזים במעשה בלבד.

אם נגרום להם להתהפך, שהפנימיות תהיה יותר חשובה להם מחיצוניות, אז כל הפירמידה בכל השכבות שלה תסתדר כך, שפנימיות תהיה יותר חשובה מחיצוניות. לכן צריך להגיע רק לסדר הנכון של הכלים. אם הסדר של הכלים יהיה נכון, השפע יכנס ויסתדר בצורה הנכונה. ולא תהיה יותר בעיה. אז בכל העולם יקבלו מאיתנו את ההשראה הזאת שפנימיות חשובה מחיצוניות. ואיש בעולם לא יכבד יותר חיצוניות על פנימיות, כלומר, את הכוח על השכל, על הרצון, על השתוקקות לבורא. ההתהפכות הזאת תתרחש מאליה בתוך האנשים, התהפכות המחשבה, התהפכות החשיבות, שינוי הערכים. לא צריך לעשות שום דבר בשביל זה, העולם הוא גולם, הוא מיד משתנה. אין לו אפילו כושר התמדה, הוא יקבל את השינוי הזה מיד. אלא העיקר היא המהפכה שצריכה להתחולל כאן בישראל. וכוח הקבוצה העולמית יעזור לנו לחולל את השינוי הזה.


למה ההתהפכות צריכה לבוא דרך אומות העולם והקבוצה העולמית?

התהפכות היא תוצאה מהשבירה. ההפצה לאומות העולם ובניית קבוצה עולמית הם מפני שעקב השבירה התפזרו ניצוצים בכל העולם. ניצוצין נמצאים גם באחרון המזיקים, אחרת הוא לא היה מזיק. "מזיק" הוא מי שרוצה על ידי הקדושה, למלאות את הכלים דקבלה שלו, ולא חשוב לו באיזו צורה.

כולם רוצים למלאות את הכלים דקבלה שלהם. רק תלוי באיזה מחיר, באיזו מידת התחשבות, באיזו דרגת התחברות, עביות וניצוצות. את כל זה קובעת מידת הגסות שישנה באנושות. ואי אפשר להאשים את האנשים האלה שהם חסידי אומות עולם או מזיקים. הם לא טובים ולא רעים, הם כמו אריה שחייב לצוד איילה כדי לאכול. הוא לא טוב והוא לא רע, הוא טבע. אותו דבר אותם אנשים - הם טבע. אחרי השבירה בכל אחד ואחד יש התערבבויות שונות בין הכלים. ישנם כלים שבהם יותר כלים דהשפעה, וכאלה שבהם יותר כלים דקבלה. רצונות גדולים מסוג כזה ורצונות קטנים מסוג אחר.

בכל הפירמידה הזאת אי אפשר להאשים אף אחד, חוץ מאלה שעוסקים למעלה בראש הפירמידה בפנימיות וחיצוניות, וחייבים להגיע לאיזון נכון, ליחס נכון ביניהם, שהפנימיות תעלה מעל החיצוניות בנקודת השיא של הפירמידה. אם יהיה איזון נכון, כל היתר יקבלו בהכרח בצורה מחויבת את צורתם הנכונה, וכל מבנה הפירמידה יסתדר ללא היפוך. ולא כמו שקורה עכשיו, שפתאום מדינת ישראל צריכה להיכנע להחלטות האו"ם על ישראל. כרגע הם מחליטים ועוד אפשר לזלזל בהם, אבל יהיה יותר גרוע, שאומות העולם ישלטו על ישראל בצורה מוחלטת.


למה חשוב לסדר דווקא את הנקודה הגבוהה ביותר בפירמידה?

העיקר, איפה נמצאת הנקודה שיכולה לתקן את הכל. בכפתור העליון הזה שנמצא בראש הפירמידה, על ישראל לקבוע מה לשים, חלק פנימי או חלק חיצון. אם ישראל תעדיף חיצוניות התורה, אז אין לה קשר עם האור. יש נתק בנקודת המגע של הפירמידה עם האור העליון. אבל אם נעלה פנימיות התורה, השתוקקות לאור, לפי השתוות, השתוקקות להתאים את עצמנו לאור, תיווצר בראש הפירמידה נקודת מגע עם האור, שמיד יתחיל לסדר את הכל.

ישראל לא צריכים לתקן את אומות העולם. אלא רק לסדר את נקודת המגע הזאת. וחוץ מזה לא יועיל דבר. אין לנו מה להסתכל על האו"ם או על מלזיה או מישהו אחר. אנחנו צריכים להסתכל על עצמנו, בסופו של דבר על בני-ברק וירושלים. בהן טמון הפתרון לנו ולכל העולם. כל התיקון תלוי בהם. והגויים יבינו זאת ויאשימו את כולנו. ולא סתם באיזה נאום קטן, אלא הרבה הרבה יותר מזה.


האם אפשר דרך אומות העולם לחייב את ישראל לשנות את החשיבות בפיסגת הפירמידה?

הפעילות להפצת חוכמת הקבלה בקרב אומות העולם, נקווה שתביא לכך, שהחיוב שלהן כלפי ישראל יהיה רך, מועיל, ובדרך תורה ולא בדרך ייסורים. הקבלה מעלה בהם את חשיבות התורה, כוח התורה, ואז החיוב שלהם כלפי ישראל יהיה בדרך התורה, לא בדרך ייסורים. בטוח שהם יחייבו את ישראל. יש לצפות שהתוצאה העיקרית מהפעילות של הפצת חוכמת הקבלה בעולם תהיה, שהם יבינו בצורה נכונה מה קורה, איפה התכלית האמיתית, ומה תפקידה של ישראל כלפיהם, ויעזרו לעם הזה להסתדר ביחס נכון רק בשתי הנקודות החשובות ביותר שלו, בין אלה שמשתוקקים לבורא מקרב ישראל, בין אלו שעדיין נמצאים בתורה היבשה. אם היחס הזה יהיה נכון, ואם אומות העולם יסייעו בשינוי היחס, אז הדרך תהיה דרך התורה. אחרת הדרך היא שאי אפשר בכלל לתאר.


האם רצוי לתרגם לשפות אחרות כל מה שדובר עכשיו?

כל מה שדברנו עכשיו אפשר לתרגם ואפשר לספר לכולם. בעל הסולם כותב על זה בספר שנמכר בכל החנויות. אין בזה שום סוד? ההפך, אם ידעו את העובדות הללו בכל העולם, אז יבינו שהבעיה היא באמת גלובלית, עולמית. וצריך לפתור אותה על ידי שכנוע, על ידי טיפול, והשמדה לא תעזור. אפשר להרוג עוד עשרה מיליון יהודים ודבר לא ישתנה. בכל יהיה צורך לעבוד עם קבוצה מסוימת מהם, שתעדיף פנימיות על חיצוניות בתורה(!). זה הפתרון.

ואם אומות העולם יבינו אותו, הם כבר יתייחסו אחרת. אם הם יסכימו ואנחנו נסכים, שהיהודים אשמים, כי הפתרון, המפתח, נמצא אצלם, כבר נפתרה חצי בעיה, עכשיו מובן שזה כך. ומה עושים הלאה? איך בכל זאת ניגשים לתיקון? וכאן צריך הסברה.

אבל, העניין הוא לא לשכנע את אומות העולם, הם יבינו זאת מתוכם. אלא, מה אמר ראש ממשלת מלזיה: "היהודים הם החזקים ביותר בעולם ברוחניות, ויש להם את כוח השליטה הרוחני על כל העולם". הוא כבר אמר, ועוד מעט העובדה הזאת תהיה מקובלת על דעת כולם. לכל האומות יש כבר את ההרגשה הפנימית הזאת. וכעת תפקידנו להסביר בכל העולם, שהעובדות אמנם נכונות, אבל מהי הסיבה ליכולת הזאת, ומה התוצאה ממנה. ומה שקורה עכשיו הוא ממש סיוע מלמעלה, בינתיים בצורה טובה, בלחץ רך, מתון.


למה חשוב בישיבת חברים כלל עולמית לעסוק בחיבור בינינו ולא בעבודה יותר פנימית?

אם עוסקים בחיבור עם הקבוצות בעולם, לא יכולים לעסוק בעצמנו בצורה יותר פנימית ואישית. אם עוסקים בקבוצה או בקבוצות בעולם צריך לעסוק בחיבור בינינו. לצבור מהחיבור בינינו יותר כוחות. ובכך אנחנו באמת, כמו שאומר המלזי, שולטים בכל העולם.

אם בצורה כזאת נעלה כל פעם את הכוח שלנו, יותר ויותר נשלוט על מה שקורה בעולם, בכך שנמשוך את האורות המקיפים יותר קרוב אלינו. ואז מהארת המקיפים יהיה יותר כוחות בקבוצה, וכנגדה החושך בחיצוניות יגבר, כי תמיד הם קורים זה לעומת זה. ובהתאם לזה יבואו המעשים, שאנשים יבינו איפה יש אור, ושהם שרויים בחושך. וגם יתרחשו מעשים שונים בעולם, שכרגע לא ידוע מה תהיה צורתם.

אולי בצורה כזאת, שהממשלה פתאום תכביד את עולה על הקהל החרדי, כדי שיותר מהר יבין, שבצורה כזאת אי אפשר להמשיך לחיות. או יביאו להם בצורה אחרת, את ההבנה, את הקשר ואת היחס. את כל התכנון הזה עושה המערכת העליונה. ועלינו לעסוק רק במה שמוטל עלינו, לפי מה שהמורים שלנו כותבים לנו לעשות.


האם חושך הוא תמיד סימן לאור?

חושך הוא תמיד סימן לאורות גדולים מאוד, שנמצאים בקירבה ובצורה ההפוכה מהכלי. מה שלומדים על ימות המשיח, שאז יתגלו בעולם הרבה מלחמות, ובטישות, וצרות, וכו'. כל המצבים האלה יכולים להיות ברוחניות בלבד, שהאדם מחפש, והאומות מחפשות, עד שמוצאים אותה. הכל יכול לקרות בצורה פנימית. מלחמת גוג ומגוג קורת כבר עכשיו, ולא שעוד מעט ואוי ואבוי מה יהיה פצצות, וכו', אלא זה כבר קורה ומזמן. השאלה היא רק כמה נזרז את הזמנים.


איך לחזק פנימיות על חיצוניות בתוך החברה?

בתוך החברה מחזקים פנימיות על חיצוניות, על ידי התעסקות באהבת חברים, אז האדם מחזק את הפנימיות, את החלק הפנימי. מהו "חלק פנימי"? אותו חלק שיש לו השוואת הצורה לאור יותר מהחלקים האחרים. לכן הוא נקרא יותר פנימי.


האם קרוב היום שחרדים יוכלו לבוא ללמוד איתנו?

יתכן ועוד מעט יבוא הזמן, שגם מצדם וגם מצדנו, תיפתח אפשרות ללימוד משותף. ברגע שהצורה החיצונית לעומת הצורה הפנימית מורגשת כלא חשובה, אז אין שום בעיה. אפשר להתקין מחשבים ומסכים בכל הישיבות, ולהתחיל ללמד דרך האינטרנט את כולם יחד. הקבוצה שלנו מוכנה ללימוד הזה. אולי הם נראים כחלום או כחוסר שפיות, אבל לפי מה שקורה, נקווה שעוד נראה את זה.

אבל מה שבטוח שיחייבו אותם לעסוק בלימוד הזה, או בדרך טובה או בדרך רעה. לפי הקצב שבו הכל מתרחש, נקווה שזה יקרה מהר. יכול להיות שלא הם, אלא יבואו אנשים שונים, קבוצות אחרות, עוד ועוד. אבל לא מתפקידנו לעשות חשבונות ארוכים כאלה. עלינו לעשות לעת עתה מה שמוטל עלינו עכשיו כרגע ולא לעסוק בתוכניות ארוכות טווח. מפני שבלאו הכי אנחנו כל הזמן משנים את עצמנו בהתאם למה שמתגלה לנו. פרשת נח.