|
מה יקרה לאנושות אם כמות עצומה של בני אדם ייכנסו
אל הרוחניות?
לומר את האמת, אני לא יודע. אתה שואל מחוץ לכלל: כל עוד
לא נשיג, לא נדע את השם. אולי זה לא כל כך ברור לך, אבל כל דקה שהאדם
עוד לא הרגיש אותה, נמצאת מבחינתו בעתיד - כלומר, עוד לא יצאה מהאינסוף,
ולכן אי אפשר להרגיש אותה. אני יכול סתם לדבר על זה ללא כל ביסוס לכך.
לכן אני לא יכול לומר אלו שינויים בדיוק יכולים לחול אם כמות גדולה של
בני אדם יתחילו ללמוד קבלה - סתם כך, בלי להיכנס אל הרוחניות. באיזו
צורה יכולים לבוא אז השינויים ובאיזה קצב זה יקדם את העולם, אפילו לעבר
הכרת הרע, שלא לדבר על הגילוי עצמו - קשה מאד לומר.
האם ההשגה צריכה להיות עצמאית?
הוכחות ודוגמאות יכול האדם לראות רק ממה שהוא משיג. עם זאת, הוא רואה
עד כמה מה שהוא קורא בספר תואם את מה שמתרחש איתו - זה א'. ב' - אפשר
לקחת אדם ולרומם אותו קצת הודות לרב, להראות לו בהזדמנות הזאת אי-אלו
דברים, אבל הם לעולם לא יהיו עבורו הוכחות. מדוע?
נניח שהרגשתי איזושהי תופעה רוחנית, ומה הלאה? מה לעשות עם זה? אם
ההרגשה הזאת היא לא שלי, הרי שאני מרגיש את עצמי בשעת מעשה "רעב" ו"ריק".
נניח ש"אכלתי" משהו רוחני מופלא אתמול (ההרגשות הרוחניות קיימות רק
בכלים רוחניים מיוחדים). מה יש לי מזה שאכלתי אתמול והייתי שבע לגמרי,
והיום אני להפך, רעב? במקרה כזה, שום דבר לא מסייע להשבעתי. לכן אם אני
אתן לתלמיד הרגשה רוחנית לא-לו על המסך שלי, לא שאני מקלקל אותו בכך,
אבל אני עוצר אותו. אי אפשר לתת לאדם אחר הרגשה בכלי שלי באופן כזה
שהוא ירגיש את זה לעומק כמוני. מדוע?
משום שזהו המסך שלי והחסרון שלי, אני לא יכול למסור אותו למישהו אחר.
הבורא בונה את חסרונו של כל אחד ואחד באופן אישי. ישנו החסרון שלי,
והחסרון של התלמיד שלי. מה שאני יכול לעשות הוא "לחבר" את התלמיד
להרגשה שלי, אבל לא יותר מאשר בתור דומם. אי אפשר לעקוף את החוק הזה.
ואחרת הוא מתחבר להרגשות שלי, אבל קולט אותן כדומם - זו אינה הרגשה חיה
בתוך החושים.
נניח שברגע כניסתם ויציאתם של האורות, אפשר לעשות כך שהתלמיד ירגיש
כאילו נכנסה בו איזו רוח ויצאה ממנו, אבל איזו רוח זו - אתה לא יודע.
איזה טעם היא נותנת - אתה לא מרגיש. בחיבור כזה של התלמיד אל הרב אף
פעם לא משתמשים. אפשר להשתמש בזה רק במקרה שהתלמיד נמצא בכל מיני מצבים
קודמים - אז אולי כדאי להראות לו משהו מסוים. אבל בדרך כלל, כדי לא
לקלקל את התלמיד, המקובל אף פעם לא עושה דברים כאלה.
התלמיד חייב להגיע באופן עצמאי למצב של התחברות אל הרב ולהיכלל בו
בדומה לעובר. ואז הרב מעלה אותו, כמו שהדרגה העליונה מעלה את התחתונה.
בעבודה עם הקבוצה אתה צריך להשתמש בחומר הזה בשביל ההוראה שלך, כדי
להשתמש בו בהמשך בכלי הרוחני שלך. אבל זה, כמובן, לא מספיק: הקבוצה היא
לא עליון. הקבוצה היא עליון בכך שהיא יותר גדולה ממך.
האם הקבוצה יכולה להתעלות קצת עד דרגת המסך של הרב? ומה יקרה אז לרב
ולקבוצה?
הקבוצה היא כמו תלמיד. ובמה זה יעזור? אסור לעשות דברים כאלה:
במקרה כזה, אנחנו נדלג על מדרגות אותן צריכה הקבוצה לעבור באופן עצמאי,
ולפתח בעצמה את הכלי שלה. אני לא יכול לעשות את זה, אחרת ייצא מהקבוצה
משהו דומם. ואז מה זה ייתן לקבוצה? |
