שיחה: סדר - חלוקה נכונה של הערכים

מתוך שיחות שנערכו בדבלין, עם הרב מיכאל לייטמן

אתה נמצא כאן:

שער למתחיל > שיחות מדבלין > סדר- חלוקה נכונה של הערכים

יש לדאוג הן לכללי והן לפרטי. אם הקבוצה אינה מסוגלת לשים נכון את הדגשים, איך יוכל אדם אחד לעשות את זה? חייבת להיות עבודה דו-צדדית. התלמידים צריכים להבין בעצמם ולחלק בצורה נכונה, בהתאם לדרך הרוחנית ולמטרתה, את מרכיבי החיים כגון: כבוד, ידע, כסף, שלטון. כל אחד צריך לעשות את זה. צריך לדבר על כך בקבוצה וזה עם זה, ואז תהיה הערכה נכונה של המצבים בכל הקבוצה. כל אחד יוכל לשאוב כוח מהקבוצה, ובכך מתבטאת עבודתו של כל אחד לחוד ושל הקבוצה כולה. אחרת לא ייצא כלום.

לפני שהאדם עושה משהו, עליו לומר לעצמו: "אין עוד מלבדו!". ובכך להביא את עצמו לידי התאמה למטרה, למה שהוא עושה עכשיו, ורק כך להתקדם. לכן העבודה בסדר החלוקה של הערכים היא החשובה ביותר. לשם כך מועיל מאד לקבץ מאמרים, ציטוטים, שיחות, אמרות של בעל הסולם ושל הרב ברוך, המדברים על חשיבותה של הרוחניות בהשוואה לחומריות.

מדוע? כאשר אתה מקבץ חומר, עובד עליו, מדבר עליו ומשקיע בו כוחות, זה הופך להיות חשוב מאד עבורך - אתה מתחיל להעריך את זה. המערכת הזאת הופכת להיות יקרה לך, וזה מרומם אותך. אם אנחנו רוצים להגיע להתקדמות רוחנית, צריך ללכת לקראת זה דרך העולם החומרי ובעזרתו, אחרת האדם נבוך: הוא לא יודע איפה הוא נמצא.

למשל, חבר אחד רואה בחברו חסרונות: רואה איך הוא מטיל מום בעצמו ובקבוצה שבה הוא מלמד. הוא עושה את הכל בצורה לא נכונה: כמה מתנשא הוא, איזה בעל יוהרה, איך הוא עושה מעצמו גדול כזה שכולם ישימו לב רק אליו ולא אל הבורא, שכל התלמידים יהיו מרוכזים רק בו.

והיום אותו חבר רואה משהו שונה לחלוטין: במקום מורה רע הוא רואה כבר מורה טוב, המדריך בצורה נהדרת את הקבוצה, תופס את האנשים ומיד מאחד אותם בצוותא. ולא עוד, אלא כך שהם מוכנים לכל. אז מי, אם כן, צודק יותר - החבר הזה דאתמול, או אותו חבר נכון להיום? מנין אפשר לדעת את זה, אם הוא רואה שלא היום ולא אתמול הוא לא יכול להבין בבירור מי הוא?

הענין הוא ששני החברים שלנו משתנים כל הזמן, ולכן אין אמת - לא במצב האחד ולא בשני. פשוט, כל המצבים הללו ניתנים על מנת שנעבור אותם. מה פירוש הדבר - לעבור מצב מסוים? תוך שחווים ומנתחים אותו, להסיק מסקנות מסוימות. איך, אם כן, להסתדר עם המצבים הללו? זוהי באמת בעיה!

בכל אחד מאיתנו יש רצון להיות בעל תכונות פנימיות כאלה שמיד נוכל לתפוס את ההמונים, כל קבוצה, למשוך אותם, לאלץ אותם להיות תחתינו, לומר כל מילה כך שהם יחכו לה, כך שהם יחיו בה. כל אחד מאיתנו היה רוצה את זה בתוכו. איך לעשות את זה כך שזה לא יזיק, אלא יועיל, אם זה נמצא בי בין כך ובין כך?

אין באדם אף תכונה שאי אפשר יהיה להשתמש בה לשם התקדמות רוחנית. למשל, היכולת ללמד - תכונת אופי ראויה לקנאה. ונכון מאד שמקנאים בזה. מי שלא מקנא הוא פשוט לא מבין שזה חסר לו. צריך לנצל את זה בצורה נכונה. כמו שאמרתי, במקרה שזוהי קבוצה מעורבת, חשוב לקחת את אשתך איתך, ובמקרה של קבוצת גברים - לעבוד יחד עם חבר שילמד יחד איתך ולא סתם יישב באולם.

הטוב ביותר הוא להחליף את המורים, כדי שהאנשים יראו שישנם רבים אחרים. ואז הם יהיו מכוונים לבורא. הם יראו שכל השאר הם רק מורים ולא אלים-למחצה.