שיחה: תקנון הקבוצה

מתוך שיחות שנערכו בדבלין, עם הרב מיכאל לייטמן

אתה נמצא כאן:

שער למתחיל > שיחות מדבלין > תקנון הקבוצה

תקנון זהו נוהל, שעל עיצובו יש לעבוד ללא הרף. כלומר, כל הזמן לחשוב ולשאוף למה שאנחנו רוצים להיות. אם האדם לא רוצה את זה בכלל, אין לו מקום בקבוצה. לעומת זאת, אדם שרוצה לקיים, אך לא יכול - יש כאן מקום לניתוח. ייתכן שהוא לא יכול עכשיו, ובעוד דקה הוא כבר יוכל. הרי כולנו נקראים מקובלים, על אף שלא הגענו לגילוי פנים. בשם "קבלה" נקרא גילוי אלהותו לנבראיו בעולם הזה.

עוד לא הגענו לגילוי פנים בעולם הזה, אך בהתאם למטרה שלנו - כפי שהסביר הרב ברוך - אנחנו כבר נקראים מקובלים. ולכן - אנחנו לא צריכים להתבייש לכנות את עצמנו בשם הזה, זה לא שקר.

כנ"ל בנושא התקנון: בעת קבלת התקנון, אנו מדברים על איך שהיינו רוצים להיות, ולא על כך שאנחנו כבר כאלה. אבל עבור מי שאין לו מטרה כזאת - אין לו מקום בקבוצה. השאלה היא, עד כמה אנחנו יכולים לקיים את התקנון. הכל נמדד פשוט מאד: מה שחשוב הוא לא האופן בו אנו מקיימים אותו, אלא עד כמה אנחנו משתדלים לקיים, עד כמה אנחנו משקיעים בזה את מאמצינו.

ובכן, אנחנו דנים רק ברצון, ולא ביכולת. אם יש למישהו רצון לקיים את התקנון והוא עושה את זה במסירות נפש, כמו ילד קטן - שרוצה מאד, אך ייתכן אפילו שיוצא לו הכל להפך, אף על פי כן אנו מתייחסים עליו באהדה, באהבה, מפני שהוא רוצה לקיים. באותו האופן אנחנו צריכים להתייחס לחבר חדש שמגיע לקבוצה.

אין לו ניסיון, והוא באמת לא יכול לעשות יותר, אך אם הוא נותן את המקסימום, במקרה כזה הוא יחד איתנו, וצריך לעזור לו בסבלנות. וכך צריך להיות כלפי כל אחד ואחד.

הרצון שבי יכול להיות גדול יותר או קטן יותר, בהתאם למצבי העליות והירידות שלי. אך במידה שאני מסוגל לקבל כוח מהקבוצה, או לעשות כך שהקבוצה תלחץ עלי, באותה מידה מצבי ייחשב לטוב.

לכל דבר צריך להתייחס בהתאם ליכולת האדם. אם האדם יכול לעשות משהו ועושה את זה בהתאם ליכולת שלו, במקרה כזה כמות העבודה שהוא עושה לא חשובה כלל. במקרה כזה רק דבר אחד חשוב: יש לו זכות להיות יחד איתנו. ואם הוא יוסיף לזה עוד משהו, ברמתו ההתחלתית - הוא כבר יחד איתנו.