שיחה: ביקורת נכונה

מתוך שיחות שנערכו בדבלין, עם הרב מיכאל לייטמן

אתה נמצא כאן:

שער למתחיל > שיחות מדבלין > ביקורת נכונה

איפה עובר הגבול בביקורת האפשרית על החבר ובהצבעה בפניו על הטעויות שלו, שאותו אסור לעבור (ובמיוחד חשוב שיבינו את זה אלה שאחראים על משהו)?

גבול הביקורת הוא בעיה גדולה ועליה להיפתר באופו טבעי. אם האדם החליט לתת הערה ביקורתית, עליו להתחיל מכוונה נכונה. ישנה מטרת הבריאה: לתת לנברא את כל הטוב והשפע של העולם. אנחנו נגיע למטרה הזאת רק בתנאי שיש לנו חברים, קבוצה, רב וספרים, אם אנחנו עובדים בקבוצה, מתפתחים ומתרחבים, מפיצים את הקבלה וכן הלאה.

אם הביקורת על אי-מי מחבריי (כולם ביחד או מישהו מסוים) נראית לי חשובה נכון להרגע, צריך לפתור קודם את בעיית הכוונה הנכונה: עד כמה תתאים הביקורת שלי למטרתנו המשותפת.

בפתרונה של כל בעיה צריך תמיד להתבסס על כוונה נכונה: אם אני אעיר למישהו בענין עבודתו, עד כמה זה יעזור לו או להפך? ואולי בכלל לא כדאי שאומר או שאעשה את זה? כל החישובים צריכים להתבצע בהתאם מדויק למטרה הסופית המשותפת: האם מעשיו של החבר נמצאים תואמים את התקדמותנו המשותפת?

אם זה תואם את ההתקדמות שלנו, הרי שכמה לא-נעים שזה לא יהיה מבחינתי, עליי להצדיק אותו. אבל אם זה נוגד את הדרך שלנו, הרי שלא חשוב עד כמה זה נעים או לא נעים לי - צריך להתיעץ עם עוד כמה חברים. ישנן ועדות חברים שבהן צריך להגיע ביחד לפתרונה של בעיה מסוימת. לאחר שהבעיה התבהרה, יש להחליט האם לפרסם אותה בפני כולם. אם זה משהו בין החברים אז כדאי שכולם ידעו את זה וילמדו מזה. מה אכפת לי איך פלוני מעביר עכשיו את השיעור, טוב או רע? עלינו להסיק את המסקנות המתבקשות עבור הקבוצה הכללית שלנו ועבור קבוצות החוץ שלנו - ולכן כדאי לדון בזה עם כולם.

אותו דבר עם החבר שאני שם לב לדברים לא-נכונים כלשהם אצלו. צריך לברר קודם כל את המקרה עצמו: אולי זה אני שלא הבנתי אותו נכון, או שאני הבנתי אותו נכון וזה הוא שעשה מעשה לא נכון, או שהוא עשה מעשה לא נכון, אבל יש לו הצדקה. ולאחר מכן, לדון בזה עם כולם. אחרי שבררתם את הענין - גמרנו, שוטפים ידיים וגומרים ענין, הכול צריך להיות כאילו לא היו הדברים מעולם. למדתם לקח - נקודה! כל אחד לקח מזה רשימות ושכח את המקרה הזה. שום יחס אישי כלפי האנשים המסוימים הללו.